כל מה שהשתנה

פרק 20

אף פעם לא התלהבתי ממסיבות יותר מידי. תמיד הופתעתי מהעובדה שאנשים באמת חוגגים מסיבת יום הולדת במועדון שאנשים שהם לא מכירים רשאים להיכנס אלייה. איפה הכיף בזה? זה לא מרגיש היום הולדת שלך, אלא סתם מסיבה בתאריך שבו נולדת.

״גבר, טובורג.״ סימנתי ואמרתי לברמן שעמד למולי ותיזז מהזמנה להזמנה.

״מה הכיף בלבוא למסיבה ולא לשתות בה אלכוהול עם יותר מ-5.4%?״ קול נשי נשמע לידי ומזווית עיני קלטתי בחורה בלונדינית מתיישבת על כיסא הבר שהוצב על ידי.

״5.2״ תיקנתי אותה ולגמתי לגימה מהבירה הקרה והצוננת שהונחה לפני. ״ולא חייב לשתות בשביל להנות.״ עניתי באדישות.
״טוב אבל מריחים עלייך את הוודקה.״ היא המשיכה את השיחה ביננו והפנתי את מבטי אלייה. היא הייתה עוצרת נשימה. ומוכרת. יותר מידי מוכרת.

״מה את עושה פה?״ הופתעתי לראות הבחורה שגרמה לי להרגיש אלייה משהו חזק בעבר. 1.54 באותו זמן- שעכשיו אני בטוח יותר- של שיער בלונדי ארוך וגלי.

״מסיבה פתוחה, קפצתי לפה עם חברות.״ היא ענתה והיה נראה שתיכננה את המהלך הזה. ״וגם, זיהיתי אותך מהקצה השני של המועדון לא הייתי בטוחה שזה אתה אבל זיהיתי את השרשרת״ היא הצביעה על שרשרת הזהב שעליי מטז הבר-מצווה. ״אז ניסיתי את מזלי ואני רואה שצדקתי. התרחבת תום, נהיית בהחלט יותר גבר ממה שאני זוכרת אותך.״ היא חייכה אלייך חיוך פלרטטני ועם זאת חיוך חם ומוכר.

״כן, אנשים משתנים עם הזמן את יודעת.״ סקרתי אותה בלי בושה. היא לבשה על גופה שמלה בהירה וצמודה שלא הותירה מקום לדימיון, בתוספת נעלי העקב השחורות והגבוהות שעל רגלייה שרק גרמו להן להיראות ארוכות ומושכות יותר.

״אני רואה...״ היא מילמלה ועשתה את אותה סקירה לי, שהיא משחקת עם הקש שבתוך המשקה שלה בלשונה. ״אז... מה השתנה אצלך?״ היא שאלה ונשענה קדימה בהתעניינות. אין לי מושג מה היא רוצה אבל אני לא סובל את הנוכחות שלה ואת העובדה שהמראה שלה מערער אצלי משהו. אני לא שוכח את העבר שלנו, אני לא מהאנשים ששוכחים דברים ובמיוחד לא כאלה, אפילו שהיא מוכשת בטירוף כשהיא משחקת עם הקשית שבתוך הכוס שלה ונוגעת לא נוגעת ברגלי.
״הרבה.״ עניתי בקצרה בתקווה שהיא תבין את הרמז, תיקח את הרגליים שלה ותלך לתפוס זיון מאיזה בחור אקראי למה אני מרגיש שאני בעצמי קרוב ללקחת ולזיין אותה.

״כן, זה באמת נשמע מעניין.״ היא גילגלה את עינייה, ״אצלי גם, במיוחד אחרי הפרידה שלנו.״ הקול שלה השתנה למצטער והבטתי עמוק בעינייה.

״ליאן, זו לא הייתה פרידה. זו הייתה בגידה ומאז אני מתפלל שאני לא אראה את הפרצוף המחומצן שלך יותר לעולם ושאת והבן זונה שבגדת איתו בי תזדיינו עד שתמותו.״ אמרתי ברגע שהכעס החליט לפרוץף ועינייה נפערו. היא לא ציפתה לתגובה כזו והאמת שגם אני לא. אבל לראות אותה עכשיו, כמה שנים אחרי זה מרגיש כאילו הכל חזר אחורה. כאילו אני שוב אותו ילד בכיתה י׳ שמתחיל להבין שהוא מרגיש משהו אל מישהי ואחרי חצי שנה שהוא נותן הכל למענה כמו שפוט- הוא תופס אותה בוגדת בו ולא מתחרטת על זה עוד.