כל מה שהשתנה

פרק 14

״יום טוב, תודה.״ הנהנתי לעבר בחור המשלוחים, שעזר לי להכניס את כל המאפים אל הקיוסק הקטן. הפעלתי לי את הפלייליסט השקט שלי, סתם ככה כי היה מזג אוויר קריר וזה פשוט זרם לי. תמיד נהגתי להתאים את המוזיקה שאני שומע בהתאם למזג האוויר.

״יש בורקס גבינה?״ קול שקט נשמע, אני בספק אם הייתי מצליח להבין כראוי משהו מהמשפט הקצר שהיא אמרה. הבטתי בילדה שעמדה למולי, סביר להניח בכיתה י׳. היא הייתה נראית לחוצה.

״סליחה?״ שאלתי כדאי לוודאות שהבנתי את מה שאמרה. הקול שלה היה שקט מידי.

״בורקס גבינה.״ היא אישרה את מחשבותיי.

״מאחרת לשיעור?״ ניסיתי לפתח שיחה בזמן שהכנסתי את הבורקס שביקשה לתוך שקית נייר.

״כן.״ היא ענתה בתמצות, הושיטה לעברי שישה שקלים ונעלמה ביחד עם הבקבוק שלה. זה היה מוזר, חשבתי לעצמי. אני בטוח שאני הולך לראות את זה עוד כמה פעמים. תמיד יש את אלה שלחוצים לאחר לשיעורים, אבל מה שכן- אני לא בטוח שהם ירצו דווקא בורקס גבינה אם הם ממהרים.

הצלצול נשמע בדיוק שנייה לפני שהרגשתי את עצמי נרדם. משעמם פה כל-כך. זרם של י''אניקים זרם לעבר הקיוסק, בדיוק שהתחיל לרדת גשם. אני שונא את הסתיו. זה מן מזג אוויר כזה לא ידוע. זה כמו האביב רק בלי השמש ועם יותר גשם.

״כן, מה בשבילך?״ הסתובבתי בזמן שאני משפשף את ידיי בניסיון להתחמם. הייתי בטוח שיהיה חם היום.

״כריך חביתה, קולה זירו, קינדר בואנו...״ היא נעצרה לחשוב, ״יש נסטי?״ היא שאלה והעברתי מבט מהיר לעבר המקרר,

״יש.״ חייכתי עקב הנמרצות שלה וחוסר הבושה. היה בה משהו עדין ומתחצף. ואין מה לדבר על העובדה שהיא בין הילדות הכי יפות שראיתי. היא כל פעם מגיעה לכאן וקונה תמיד ארבע דברים או כריך ביחד עם החברה הבלונדינית שלה. אני עדיין מנסה להבין באיזה כיתה היא.

״אז יאללה, שיהיה נסטי.״ היא חייכה לעברי והושיטה שטר של חמישים שקלים. הגשתי לה את מה שביקשה ביחד עם העודף, וכשהיא הודתה לי לא יכולתי להתאפק.

״תגידי דקה... באיזה כיתה את?״ שאלתי והבעת פנייה השתנתה במהירות.

״כיתה י׳.״ היא ענתה והלכה משם במהירות. בחרתי להתעלם מהבעת פנייה המפוחדות, הרי זה לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה ובמיוחד לא היום.הבית-ספר השתנה מאז שאני הייתי לומד פה. במחזור שלי כל הבנות היו עם ביטחון מפה עד לפריז וכלום לא גרם להן למבוכה.

ברגע שהצלצול שהודיע לחזור לכיתות נשמע, קול אחר פקד את אוזניי. קול בוגר, לא של תיכוניסט. קול מוכר. ״וואו, עכשיו אני מבינה למה התחלת לעבוד פה. האמת שאם אני אתחבר למוח הילדותי והחרמן שלך, אני יכולה להבין.״