כל מה שהשתנה

פרק 9

לאחר שעה של דיבורים שלפי דעתי היו מיותרים מידי, לחצתי את היד של מנהל בית-הספר ״עמיתים״. לא מאמין שאני חוזר לתיכון שלי אחרי שהתפללתי כבר לסיים אותו. אבל בשביל כסף אנשים מוכנים להתפרסם ואחר-כך להתפגר, אז מה זה להיות בקיוסק עם כוסיות (תגידו שאני ילדותי, אבל זה מניע) במשך שמונה שעות?

״אתה כבר מכיר את המקום, אבל אתה רוצה איזה סיור או משהו?״ מרדכי הציע וסירבתי, אפילו בתור תלמיד הייתי מת לברוח מהקול המעיק שלו.

״אני וותיק פה אם שכחת, אני אסתדר.״ עניתי בחיוך והוא החזיר לי אחד כזה.

״אז בהצלחה. אני רק מזכיר לך, בלי לחצות קו אישי או משהו, מובן תום?״ הוא הזהיר ואני כבר הבנתי שהוא קלט את הראש שלי,

״הכל בשליטה.״

ברגע שנעמדתי מאחורי דלפק הקיוסק, התחלתי לסדר את הכל. המשלוח של המאפים אמור להגיע בשעה שמונה ועשרה, וזה אומר שאני צריך להיות בשעה זו בשער.
לבנתיים בית-הספר החל להתמלאות בבנים ובנות משכבות הגיל השונות.

אני זוכר שאני אהבתי את בית-הספר. הייתי רחוק מהבית, בלי כל הלבד שהבית של הכיל אז. לפעמים בית-הספר הרגיש לי כמו הבית ואהבתי את העניין שיכולתי להיפגש פה עם חברי הטובים ובכלל באותה התקופה, שהייתי רואה את ירדן בכל רגע נתון, מה היא עושה ועם מי היא מסתובבת.

הזמן עבר מהר, ושמונה ותשע דקות הופיע במסך האייפון המנופץ שלי. אני חייב לתקן אותו עם המשכורת הראשונה שאני מקבל. נעלתי את הדלת כמו שמרדכי- המנהל- ביקש והתקדמתי לכיוון השער. הבית-ספר לא השתנה כל-כך מאז שלמדתי בו חוץ מזה שהספסלים נצבעו בכחול שלא הבנתי מה הוא קשור לכל הירוק שהבית-ספר מצוייר בו.

״אתה הבחור של הקיוסק?״ ילד בן 17 לפי הניחוש שלי, הופיע בשער. ״יש לי פה את ההזמנה שלך.״ הוא המשיך לאחר שהבטתי בו בסקירה,

״השומר,״ קראתי לשומר והוא חייך בהנהון אליי. אותו תמיד אהבתי, ואף-פעם לא הבנתי למה הוא לא יוצא לפנסיה מזורגגת. מה יש לו לעשות כל היום חוץ מלפתוח ולסגור שער?

לאחר שיצאתי ואותו אחד, שמסתבר ששמו הוא תמיר הביא לי את ההזמנה ואפילו עזר לי להכניס ולסדר אותה במקומה, התחלתי לסדר את המקום לגמרי. ניקיתי את הדלפק, המקרר, המיקרוגל ואת השירותים שמסתבר שיש פה בשבילי. בזמן שניקיתי את הרצפה, עלתה מחשבה בראשי. הלוואי וירדן הייתה פה לעזור לי עם החרא הזה. מאיפה היא קפצה לי? אלוקים יודע. ניסיתי להשכיח את המחשבה הזו,

הרי ירדן לא סגורה על עצמה ואני לא מוכן להיות זה שיחתך מהשברים שיש בתוך ליבה, אפילו אם רובם בגללי. אם חושבים על זה, אני לא אנוכי. אני פשוט לא רוצה שהגלגל יחזור על עצמו, אפילו שמאז שהשתחררתי וראיתי אותה ביום ההולדת שלה, ולאחר השיחה במועדון- היא בקושי והצליחה לצאת לי מהמחשבות. הכל חוזר על עצמו בדרך משונה, כזאת שאני מאמין שהולכת להזיק לשנינו, ואני לא רוצה שוב להיות זה שפוגע בה.