כל מה שהשתנה

פרק 17

קמתי בבוקר של למחרת עם כאב ראש מזעזע. הרבה זמן שלא היה לי הנאגאובר. בתקופת הצבא פשוט נגמלתי מזה באיזשהי דרך והמעטתי בכמויות האלכוהול שהייתי צורך.
התרוממתי מעט שידי על ראשי, שמעט מסתחרר ודופק לו. הבטתי מסביבי, אני בחדר של ירדן. על השידה היה כדור ועל ידו כוס מים שעליו מונח פתק קטן בצבע צהוב;

אני יצאתי, כנראה אחזור עוד מעט.
תנעל אחרייך, ובבקשה אל תחזור יותר.
נמאס לי כבר להתמודד איתך.

נאנחתי וניסיתי להיזכר במאורעות אמש. זכרתי שהלכתי לבר כדאי לשתות מעט ומשם לנועה. נישקתי אותה והיא דחתה אותי בטענה שיש איתה מישהו. זין, זו חתיכת השפלה.

נכנסתי לחדר השירותים, ונעמדתי מול הכיור. הבטתי במראה הגדולה ששיקפה את דמותי. השיער שלי היה מבולגן מעט, אז העברתי עליו את אצבעותיי לכיוון מעלה בתקווה לסדר את הבלורית הקטנה. העיניים שלי היו עייפות. בדרך כלל העיניים החומות שלי תמיד... תמיד בולטות. יפות. עכשיו פשוט הייתי נראה כבוי. סגרתי את עיניי בחוזקה ולאחר מספר שניות פקחתי אותן, כלום לא השתנה. שמתי לב שמפרקי הידיים שלי היו מעט אדמדמים וניסיתי להיזכר אם באיזשהו שלב של הלילה הלכתי מכות.

לאחר שציחצחתי את שיניי, הלכתי למטבח ובישלתי לעצמי חביתה עם ירקות חתוכים, אולי האוכל היחידי שאני יודע להכין. חיכיתי לירדן האמת. רציתי לדבר איתה, כי מה שאני זוכר מאתמול בלילה היה יותר מידי חרוט בתוך הזיכרון שלי ולא נראה לי תכנן לעזוב בזמן הקרוב. הרגשות אשם אכלו אותי והרגשתי כאילו יש לי מן חור בבטן שעד שלא אסדר הכל עם ירדן הוא לא ייסתם.

הנחתי את החביתה על הצלחת והתיישבתי לאכול. לעזאזל, אני חייב לקרוא את זה שוב. המכתב שהיא השאירה מעלה בי יותר מידי תהיות. הלכתי לחדר שלה ולקחתי אותו, ורק אז התחלתי לאכול. כשהוא למול עיניי. תוכן המכתב היה בסדר, עד שהיא רשמה את שתי השורות האלה שהעסיקו אותי כל מהלך הארוחה המאולתרת שלי.

ובבקשה אל תחזור יותר.
נמאס לי כבר להתמודד איתך.

הדלת נפתחה וירדן הופיעה בכניסת הבית. חיוכה היה מרוח על פרצופה כשהיא מדברת בפלאפון, אך כשהיא ראתה אותי הוא ירד במהירות.

״ע-עמית, אני אחזור אלייך עוד מעט, בסדר?... כן, לא אל תדאג. הכל בסדר. ... גם אני אוהבת אותך. ... ביי.״ היא ניתקה את השיחה והביטה בי באשמה, ״מה אתה עוד עושה פה?״ היא שילבה את ידייה.
״רוצה לבקש סליחה בעיקר.״ עניתי כשאני נעמד ומפנה את הצלחת המלוכלכת שלי לכיור.

״ביקשת מיליון פעם כבר אתמול ולא סלחתי. זה לא יקרה גם עכשיו תום.״ וואו, מישהי קמה קשוחה הבוקר.