כל מה שהשתנה

פרק 15

פרק ארוך מידי נראה לי... תהנו!💗

״זה בסך-הכל סדק בצלעות, לא קרה לי כלום.״ ניסיתי להרגיע את ניצן שהתקשרה אליי בקטסטרופה לאחר שליאור כנראה הודיע לחצי עולם ואחותו שעברתי תאונה.

״אז למה אמרת שראית שחור?״ שפשפתי את מצחי ונאנקתי בכאב, ״מה קרה?״ היא שאלה במהירות,

״כלום ניצי, התעלפתי מהבהלה אבל הכל בסדר עכשיו. אני עכשיו בבית חולים, בודקים אותי ואני אגיע אלייך עוד מעט, בסדר?״ הכאב היה סביל. מסתבר שקרתה תאונת שרשרת, ואני הייתי השלישי בה. הרמזור היה אדום, וכשבאתי לעצור גם הברקס באוטו לא עבד וגם נתקע בי אוטו מאחורה וזה היה הבום ששמעתי מההתחלה. הוא דחף אותי ולפי הרופא שבדק אותי לפני רגע, קיבלתי מכה בראש שבגללה פשוט איבדתי את ההכרה. למזלי, המכה בראש היא מזערית ויותר מאוחר אני אקבל את הצילום שעשו לי בנוסף לצלע הימנית שלי, שנסדקה. אני שמח שלפחות יצאתי מזה בכזאת קלות. השתי מכוניות שלפניי קיבלו חתיכת מכה ומסתבר שהם היו זוג חברים שעשו תחרות, מי נוסע ומגיע ליעד שלהם יותר מהר. כשהרמזור היה אדום, מרוב התאווה לניצחון השני לחץ גז ודחף את הראשון והמכונית שמאחוריי ראתה שאני גם לא עוצר היא הייתה בטוחה שאפשר להמשיך לנסוע, אפילו שהרמזור הורה שלא.

כמובן שהם לא מסרו את זה למשטרה, אבל שמעתי אותם מתלוננים וחוזרים ואומרים שהם לעולם לא יעשו את השטות הזאת שוב.

עדיין ניסיתי להבין מה קרה פתאום שהברקסים במכונית שלי לא עובדים, אבל מה שידעתי שברזיל יכולה לחכות. אני חייב אוטו חדש או אולי לקנות שוב אופנוע, כמו זה שהיה לי בגיל שבע עשרה רק חדש.

״נפגעת בצלע הזו בעבר, כן?״ הרופא עיין בתיק הרפואי שלי,

״כן, הלכתי מכות ומישהו בעט בי חזק מידי.״ זה היה באותו שישי בערב, שאיתמר בא להרביץ לי לאחר שגילה שאני נפרדתי מירדן לטובת נועה. הכעס שזרם לו בורידים היה בלתי ניתן לעצירה.

״למען האמת זהו, מר אליהו. אתה משחורר.״ הרופא הודיע לי ונעמדתי, ״תזכור אבל שאתה צריך לנוח הרבה מעכשיו. הצלע שלך צריכה להתאחות. יש לך מזל גדול שהצלע שלך רק נסדקה ולא נשברה לגמרי, יכול היה להיות לך עקב השבירה דקירות בריאות או או בעורקים וזה בעיה מסכנת חײם. יצאת לגמרי בנס.״

״אני צריך איזה משככי כאבים או משהו?״ שאלתי ולחצתי לו את היד.

״אם תרגיש שאתה בקושי מצליח לתפקד. בעיקרון יש לך סדק אז הצלעות מחלימות מעצמן. לא כמו שבר ביד ששמים גבס, אתה מבין?״

הנהנתי, ״תודה דוקטור. יום טוב.״ לחצתי את ידו והזמנתי מונית לעבר הבית של דודה שלי, בו נועה מתגוררת.

הבטתי מסביב וראיתי שהאופנוע שלי נמצא פה. שלחתי לליאור הודעה לפני שיצאתי מהבית-חולים שיחנה אותו למטה ויתן לניצן את המפתחות. זה שאין לי אוטו לא אומר שמעכשיו אני נוסע במוניות. דפקתי בדלת וניצן פתחה אותה בחיוך חם. היא קפצה עליי בחיבוק ומעדתי אחורה.