דפיקה נשמעה על הדלת של דניאל.
"לא עכשיו בבקש..."
עדן ואני נכנסנו. דניאל הופתע..
"אז מה גרם למלאכית הקטנה שהיא החליטה לבקר?" הוא אמר וחייך חצי חיוך.
"לפני שאני אצא מהדלת הזאת עוד לפני שהתחלתי לדבר,ואשאיר את כל העולם למות לבד רק בגלל מה שאמרת,אני צריכה לדבר איתך" עדן אמרה בעודה מתיישבת על הכיסא. נדמה שהטמפרטורה בחדר עלתה בכמה מעלות... "על מה את צריכה לדבר איתי?" הוא שאל אותה.
"על המוות של כולנו. נו באמת אתם לא ממש משתמשים פה בשכל הזה שלכם נכון?"
הוא נאנח בקוצר רוח.
נדמה שעכשיו הזמן עצר מלכת..
"כן עדן מה לגבי זה?" הוא התעשת.
"אני צריכה לדעת איך להציל אותכם אולי ולחזור להיות ילדה פחות או יותר נורמלית?"
וואו. היה אפשר לשמוע טון מסויים של רוגז בקול שלה,אף פעם לא שמעתי את הטון הזה.
"אני לא יודע" הוא אמר.
"מה? מה זאת אומרת אתה לא יודע?!"
ו..נדמה שעכשיו החדר הפך לגיהנום..
"אני באמת ובתמים לא יודע,עדן לפי האגדה את אמורה לדעת שאת מלאכית ולהציל אותנו" הוא אמר והביט עלייה בצער.
"איזה אגדה?"
אה נכון. עדן אף פעם לא שמעה על הספר. רק על זה שהיא מלאכית ושהיא צריכה להציל אותנו. וגם זה לא היה בכוונה...
"מיכאל,רוצה ללוות את עדן?"
ליוותי אותה לחדר שמוסתר בפינה.
עדן השתעלה. "וואו איזה חדר עתיק. לא יכולתם לשפץ קצת מאז שנת אלף שמונה מאות ו-..?"
"מה זה שם?" היא שאלה. מצביעה לכיוון הספר שזרח בצבע תכלת. "אח,איי אני מתעוורת" דניאל רק צחקק. "את תתרגלי"
***
"זאת האגדה הלא תאמין כי תסופר? לא כי אני ממש לא זוכרת את החלק הזה שנתנו לי חיי נצח. הדבר היחיד שמתואר פה והוא נכון זה היותי מלאכית. שיש לי עיניים כחולות ושיער שחור..ושיא האירוניה? זה שרק אני יודעת שאני מלאכית ויודעת או זוכרת את הדרך להצלת העולם. כאילו לא נראה לכם שזה מופרך? אפילו לא קצת? ולמה עכשיו? איך אתם יכולים לדעת שעכשיו יהיה סוף העולם?"
"אוקיי,בואי נסביר לך הכל מהתחלה,את צריכה להבין שנולדת פה,בגלל שמתישהו יבוא סוף העולם לו את פשוט צריכה לחכות.
תמיד חשבנו שאת יודעת שאת מלאכית עד שלפני כמה ימים מיכאל הצטרף לתיכון שלך והבנו שאת לא יודעת כלום,אז החלטנו לשנות את התוכניות. הבנתי שאת כנראה לא זוכרת כלום בגלל שזאת הייתה טראומה בשבילך..."
"רגע,רגע אני לא זוכרת כלום מזה רק בגלל שזאת הייתה טראומה בשבילי? בגלל זה היה לי את החלומות האלו?"
"כן,אבל עכשיו זה לא משנה עכשיו כי חזרנו לתוכנית הראשונה בגלל שגילית באשמתנו שאת מלאכית"
"שנייה מה אמרת? כמה ימים?! אני זוכרת את מיכאל מאז כיתה א'! זה לא יכול להיות!"
"קסם,אשליה,מה שתרצי לקרוא לזה. אבל זה לא משנה,את היחידה שיכולה להציל את העולם. אני לא יודע איך או מתי אבל בסופו של דבר אני סומך עליך..."
"רגע למלאכים יש כנפיים..איפה הכנפיים שלי?" עדן קטעה אותו באמצע המשפט. "באמת עדן זה מה שחשוב לך עכשיו?" שאלתי באי אמונה למשמע אוזניי..
"סליחה אבל אני זאת שרצתה לדחות את הצלת העולם לטובת כמה שעות שינה?"
"אתה מה?!"
"מה..רגע אני לא הנושא עכשיו.." ניסיתי להעביר את הנושא לעדן.
"הכנפיים שלך בנויות מאור מלאכותי קוסמי שבנוי מחלקיקי קסם ונצנצים. זה רק בגלל שאת ילדה מיוחדת" אמרתי בסרקסטיות.
"וואו. ידעתי שאתם לא משתמשים בשכל שלכם. אבל אתה מקרה מיוחד. אני יודעת.."
לפני שהשיחה הזאת הייתה מתדרדרת אפילו יותר..דניאל החליט להתערב.
"לכולנו יש כנפיים. אבל מאז הטכנולוגיה והקסם אנחנו לא צריכים אותם"
"טוב,אז אני פשוט אמורה לחכות?" היא שאלה
"כן" הוא אמר ויצא מהחדר.
***
זהו:)
תחכו כמו עדן;)
עד לפרק הבא..
YOU ARE READING
מלאכית גן העדן
Fantasy* * * * עדן בגיל ההתבגרות. כולם אומרים לה שזה רק שלב שיחלוף. לעדן יש חלומות מוזרים. היא בטוחה שהיא כמעט השתגעה. וזה רק מחמיר מיום ליום. זהו סיפור על מלאכית. מלאכית ששכחה. * * * *
