מלאכית גן העדן

גשם עם סיכוי מועט לשיגעון-9

"וזה בערך מה שקרה" אמרתי,מסתכלת על פניה של דנה. ומפה היא רק צרחה עלינו.
"אני מתקשרת לבית משוגעים,עדן את לא מבינה שהוא גרם לך להשתגע איכשהו?!"
מיכאל רק צחק.
"מה אתה חושב שזה מצחיק?!"
רגע. אני יודעת איך להוכיח לה.
הוצאתי מכיסי את שבר הזכוכית הלבן.
"מה זה? סמים?! עדן מה את עושה?!"
"עדן לא!" מיכאל צעק.
לחשתי.
והנה אנחנו כבר לא פה.
***
"עדן?" מיכאל אמר.
"עדן את בסדר?! מה זה היה?"
דנה סטרה למיכאל.
"מיכאל מה עשית לה?!"
"לא עשיתי לה כלום! מה את מרביצה לי!"
"אני בסדר,את בסדר?"
"למה שאני לא אהיה בסדר?" דנה שאלה.
"אולי בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו באיזשהו ענן מוצק שכזה עם מלאכים בכל פינה?"
"אני לא מאמינה היא אפילו מדברת כמו מסוממת..עדן צאי מזה!" היא פנתה למיכאל,"חבל שלא הרבצתי לך חזק יותר!"
"אני לא מבינה היא לא רואה את זה?"
"עדן,בני תמותה לא יכולים לראות את זה. המוח שלהם משנה את כל מה שעל-טבעי לנורמלי. הם לא מסוגלים להתמודד עם זה"
"אתם שני משוגעים! טוב,צאו לי מהבית! אני לא מוכנה שתהיו לי פה מסוממים"
אז הלכנו. לעבר גן הפרחים.
התיישבנו. מביטים אחד בשנייה.
"מה היא תעשה,היא תישאר פה?"
מיכאל הניד את ראשו בשלילה,"היא בטח תורדם על ידי המשטרה שלנו ותוחזר לבית שלה"
"אני רק רציתי מישהו שיבין אותי"
"אני פה" הוא אמר והסתכל עליי. שנינו עדיין רטובים מהגשם,הוא חייך את החיוך הקטן הזה שלו.
"אני לא יודעת אם מישהו באמת יוכל להבין אותי. לא עכשיו בכל אופן."
הוא רק הסתכל עליי.
"הביתה?" הוא הציע.
"אין ספק" השבתי.
ובתנועה קלה של כף היד.
אנחנו כבר לא פה.
***
"והרי התחזית,סופת ברקים משתוללת ב..."
כיביתי את הטלוויזיה.
"אני הולכת להיות בחדר שלי,אם אתה רוצה אתה יכול לישון על הספה"
"לישון יהיה רעיון מעולה" הוא פיהק וצנח על הספה. הוא נראה הרוס מהבוקר.
ואני גם נראית לא משהו אחרי הבוקר המעייף הזה.
התנשפויות קטנות שדמו לשריקות נשמעו מהכיוון הספה. צחקתי. הוא כבר ישן. אולי כדאי שאני אביא לו שמיכה.
שמיכת פוך כיסתה את מיכאל וחצי מהספה. אין ספק שעכשיו יהיה לו חם יותר. מבעד לשמיכה אפשר לראות אותו ישן. מחייך לרגע.
הלכתי מהספה נזהרת שלא להעיר את מיכאל. לעבר המיטה. מושכת את השמיכה מעליי. עוצמת עיניים.
והנה,
אני כבר לא פה.