כשראיתי מה מיכאל נתן לי הייתי המומה.
ציור שעליו אני מצוירת עם שמלה לבנה וכנפיים מאחורי..והחלק הכי מוזר? בציור הייתה החתימה שלי...
"מאיפה השגת את הציור הזה?" שאלתי
"את נתת לי אותו"
"אני ממש לא נתתי לך ציור שלי"
"את עדיין לא מצליחה להיזכר נכון?"
"להיזכר במה? בהזיות שלך? במלאכים שלך? מיכאל תתעורר! אין כזה דבר! תחזור חזרה לעצמך או שאני באופן אישי אקח אותך למחלקה הסגורה לחולי נפש!!"
שנייה אחר כך קרעתי את הציור לשניים,לא התכוונתי לזעזע אותו ככה אבל הוא חייב להבין שזה לא בסדר המחשבות האלו!
את המבט הנוראי שהיה לו בעיניים לא שכחתי,וכנראה גם לא אצליח לשכוח..
תערובת של עצב ובהלה ואיכשהו גם דאגה..
***
שיעור מתמטיקה זה זוועה.
בקיץ,בתיכון חדש,כשהחברה הכי טובה שלך הלכה והשאירה אותך שולחן ליד המטורף הכיתתי. זה עד כמה החיים שלי גרועים עכשיו. אמא! איפה האקדח הצבאי של אבא כשצריך אותו?! לא חשוב..אני רק צריכה לעבור את השנה הנוראית הזאת בשקט.
"עדן את נראית חיוורת"
"לא לא אני בסדר המורה את יכולה להמשיך ללמד" רגע..מה אני אומרת..להבריז משיעור מתמטיקה.. ואולי גם מבית ספר? למה לסרב?
בואו נגיד שבאמת לא הייתי יכולה לסרב כשהמורה הציעה לי ללכת לשתות מים בקולר והתעלפתי באמצע הכיתה. כן כן. התעלפתי באמצע הכיתה.
***
"אחח" אמרתי בשקט ופקחתי את העיניים. איפה אני? אוי עוד פעם אני חולמת? אני נמצאת במיטה..אחח הכאב הזה ממשיך,דופק כמו פטיש על הגולגולת וממשיך לאורך הצוואר.
"עדן,התעוררת"
"איפה אני?"
"התעלפת ועכשיו את בבית חולים"
"איי!" צרחתי והחזקתי את ראשי,חוששת להתעלף עוד פעם.
"תזריקי לה עוד משכך כאבים!" אמר איש בחלוק לבן. אבל לפני שהספקתי לענות. נרדמתי. שוב פעם. מה אמרתי?
זוועה.
***
אני צוחקת,הרבה זמן שלא צחקתי.
אני רודפת אחרי ציפור אדומה וזהובה.
אני יכולה לשמוע את השם שלה מהדהד לי באוזניים "פניקס" צעקתי ומיד אחר-כך התחלתי לצחוק עוד פעם..
הציפור מובילה אותי לנחל שקט ועפה לידי.
אפשר היה לראות את המים היפים והדשא והשמיים הכחולים עם נקודות העננים בכל מיני פינות. הייתי יכולה להיות בחלום הזה שעות. אבל אז כשרק נכנסתי למים וליטפתי את הציפור. חזרתי למציאות.
***
כשהתעוררתי חשבתי על החלום. בעצם..על כל החלומות. וכולם נראו לי כמו זיכרונות. אף פעם לא שכחתי אותם ונראה לי שהם מתחילים ליצור איזשהו סיפור..אבל זה לא יכול להיות. כשאני חוזרת הביתה לא ציפיתי לחשוב על כל זה. לא רציתי לחשוב על כל זה.
פשוט לא לחשוב על זה. ומשום שאני לא עייפה ומחר כנראה לא יחייבו אותי ללכת לבית ספר,החלטתי לראות כל הלילה סרטים עם פופקורן,כמו ילדה נורמלית,שלא מתעלפת באמצע שיעורי חשבון.
תגובות יתקבלו בברכה :)
מקווה שנהנתם/תן מהפרק!
פרק חדש יעלה בקרוב.
YOU ARE READING
מלאכית גן העדן
Fantasía* * * * עדן בגיל ההתבגרות. כולם אומרים לה שזה רק שלב שיחלוף. לעדן יש חלומות מוזרים. היא בטוחה שהיא כמעט השתגעה. וזה רק מחמיר מיום ליום. זהו סיפור על מלאכית. מלאכית ששכחה. * * * *
