"תני לי לנשום" אמרתי כשהלכתי בין המנורות ברחוב הלבן והקר.
"אבל את לא יכולה להשאיר אותי במתח ככה!" היא רצה אחרי.
"טל,בפיקודי אין לך מה לדאוג,כולנו מתים וזה לא יעזור" אמרתי וחייכתי אליה חיוך מקניט.
"הוא אמר שאת תצילי את כולם,עדן תעצרי שניה,אני צריכה לדבר איתך ברצינות"
מפה ידעתי,השיחה הולכת רק להתדרדר.
אני לא יכולה לספר לה על מה שעומד להתרחש גם בעולמה.
עצרתי והסתכלתי לה בתוך העיניים.
"אני לא יודעת מה הולך לקרות ולמען האמת אני חושבת שאני עומדת להשתגע" אמרתי, "רצית את האמת? האמת היא שאם בת דודתך הקטנה לא תציל את כולם לפי ה'נבואה' או משהו כזה אז כולם ימותו"
טל החלה לגמגם,"אב-אבל את לא יכולה להציל את כולם" היא אמרה והחזיקה את כפות ידי. הקור בידיה זרם לורידיי.
"בדיוק" אמרתי והסטתי את עיניי מעיניה.
לא רציתי לראות את מבטה,לא רציתי לגרום לה לדעת שהיא תוכל באמת למות.
אחרי הכל המוות שאחרי שלב המלאכים הוא המוות הסופי לפי דעתנו.
עזבתי אותה כשחזרנו לביתה,לא דיברתי איתה מאז שהיא קיבלה את הבשורה.
אחרי הכל,מה אני יכולה לעשות?
הרוח הקרה העיפה את שערי לתוך פניי.
אפשר לשמוע אותה. אם מתרכזים.
אפשר לשמוע את הרוח מייללת בשפה לא מוכרת.
***
"צהריים טובים" היא אמרה לי כשהתיישבתי בכיסא. אני עדיין לא יודעת מה השם שלה.
"צהריים טובים גם לך" אמרתי.
"רצית משהו?" היא שאלה.
"אה..רק רציתי לדעת מה השם שלך כי אף פעם לא אמרת לי אותו..ויש לך עוד מהזכוכיות האלו? אני דיי צריכה אותן"
היא הסתכלה עליי במבט מבולבל.
"עדן? בבקשה אל תגידי שבזבזת את כולם"
היא אמרה,מסתכלת עליי במבט חודר.
"לילי,את יכולה להכין עוד?" שאלתי.
"את אמרת שאת לא ידעת את השם שלי" היא אמרה. אני באמת לא יודעת.
"אין לי מושג".
"אולי זאת הגישה אל הקסם שבחדר,זה אמנם משגע לך קצת את המוח בהתחלה אבל..את יודעת..שום רע לא יוצא מזה.." משגע לי את המוח? מה? אוקיי..נניח שהבנתי..
"את יכולה?" שאלתי אותה שנית.
"אני לא יכולה,כל הקסם הזה בא מאנרגיית החיים שלי"
אנרגיית חיים?
"בזבזת חלק מהחיים שלך עבור זה?!" שאלתי בכעס,היא היתה צריכה לומר לי!
היא צחקקה.
"לא,אנרגיית חיים לא קשורה לאורך החיים שלך,היא קשורה לאנרגייה שלך שהופכת לקסם. בגלל זה אנשים יכולים למות אם הם משתמשים בקסמים חזקים יותר מידי.
דרך אגב,אחרי שנתתי לך את הזכוכיות,נפלתי לקומה במשך שעה,אף אחד לא שם לב וזה היה יכול להימשך שנים אם הגוף שלי לא היה מתרגל לשינויי האנרגייה האלו."
הבטתי בה בתימהון.
"את סיכנת את החיים שלך עבורי?"
"ברור,את לא יודעת את זה עדיין אבל את היחידה שיכולה להציל את כולנו."
"אבל למה אני?!" שאלתי מיואשת.
היא חייכה,מסתכלת על כדור הבדולח שלה ואמרה,"את זה את תדעי בהמשך"
היא קרצה ונעלמה באוויר.
***
התיישבתי לידו בחדר שלי.
"מיכאל עד מתי אני אצטרך לסבול את זה? אני פוחדת שכל רגע תפרוץ מלחמה, או פה,או שם." אמרתי בעודי מסתובבת במעגלים.
הוא עצר אותי והרגיע אותי.
לפחות יש לי אותו..
למרות שאני לא יודעת מה לגבי הקרינה הזאת שמסתובבת באוויר.
***
התיישבתי וראיתי חדשות.
"הקרינה מתגברת,אנא בואו למקלטים או הישארו בפנים בבקשה" הם אמרו.
למעלה מרצדת בשחור כותרת.
"המלחמה פורצת מחר.
הממשלה מבקשת מכולם לארוז את חפציהם ולבוא למקלטי הענק במרכז ריכוזי האנשים."
התחלתי לבכות,לידי ההורים שלי שמחבקים אותי ומיכאל שמחזיק את קצות ידיי.
"אני לא יכולה יותר" לחשתי.
***
עד הפרק הבא.
מי אמר שזה לא ספר שמח?
לא אני בכל אופן..
YOU ARE READING
מלאכית גן העדן
Fantasy* * * * עדן בגיל ההתבגרות. כולם אומרים לה שזה רק שלב שיחלוף. לעדן יש חלומות מוזרים. היא בטוחה שהיא כמעט השתגעה. וזה רק מחמיר מיום ליום. זהו סיפור על מלאכית. מלאכית ששכחה. * * * *
