מלאכית גן העדן

זאת לא הבעיה שלי-8

ברגע הזה הבנתי שמשהו באמת לא בסדר קרה לעדן,שהיא לא יכולה להתמודד עם כל המידע הזה בעצמה.
מה עשיתי לך..

עדן הסתובבה לאחור.
"אני חושבת שכדאי שתלך"
"ללכת?" תהיתי,"אני לא אלך עד שתסכימי לעזור לנו וחוץ מזה..לא שמת לב לסופת הברקים והרעמים בחוץ?"
"אני עדיין לא חושבת שזאת הבעיה שלי"
לא הבעיה שלך?
הסופה שמשתוללת בחוץ או סוף העולם?!
עדן קמה,היא הוציאה את המעיל השחור שלה ממתלה המעילים.
"לאן את הולכת?!" שאלתי,הרגשתי רעד מתפשט בכל הגוף,כעס?,לא זה רגש יותר נורא,דאגה.
***
ברחובות שוצפי הגשם מדדה לה ילדה שחורת שיער.
מאחוריה,הולך ילד עם ג'קט לבן.
הילדה מלמלה בכעס.
הילד היה חיוור מדאגה.

"לאן את הולכת?!" צעקתי בגשם ששטף את הרחוב,המכוניות שצפרו,הגשם שטפטף והרעמים שרעמו לא עזרו לקולי להישמע.
"תעזוב אותי כבר בשקט!" היא צעקה בחזרה,"אל תחזור אליי כשהעולם/יקום/מה שזה לא יהיה יהרס!"
"לאן את הולכת?" שאלתי.
"היא בטח כבר שם,היא כבר אמורה להיות שם!" היא אמרה.
"מי?" שאלתי.
"דנה" היא אמרה ונעצרה.
דלת קטנה מוצבת בכניסה לדירה.
כל מה שצריך עכשיו זה לדפוק בדלת.
***
הדלת נפתחה בנקישה הראשונה.
"דנה!" אמרה עדן וחייכה.
"עדן!" היא אמרה והשתיים התחבקו.
היה מביך לעמוד ככה בחוץ..
"בואו תיכנסו פנימה" היא אמרה.
מחייכת אל עדן,אליי היא מחזירה רק מבט שואל. טוב,זה לא שכאילו רדפת אחרי מישהי רק כדי להגיע לחברה הכי טובה שלה באמצע הגשם,בואו נדמיין שזה לא קרה עכשיו.
הדבר הראשון שאפשר להבחין בו זה שהדירה הייתה קפואה,הטמפרטורה לא השתנה אפילו בקצת. הבגדים שלי ושל עדן מטפטפים על הרצפה וגורמים לאוויר להרגיש קר יותר.
איך הייתי רוצה עכשיו לישון..

"חזרת מוקדם,למה?"
"הטיסות התבטלו עד לשבוע הבא בגלל המזג אוויר ולכן החלטנו לחזור שבוע לפני"
"אממ,דנה,אני צריכה לדבר איתך על משהו"
עדן אמרה,דנה רק הסתכלה עליי.
"כן,רואים" היא השיבה.

כן. רואים.
דנה תמיד הייתה טיפוס מעצבן.
אי אפשר שלא לראות את היכולת של דנה לעצבן אותי והפסימיות של עדן ולתהות למה אני בכלל טורח. אה. כן. נזכרתי. סוף העולם מתקרב ואנחנו הולכים למות. נהדר.
אה רגע שכחתי להזכיר,העולם מונח בידיה של מישהי שלא מוכנה לעזור בגלל ש'היא לא יכולה עם זה יותר'. היא לא יכולה עם זה? אני לא יכול עם זה! טוב. לא להתעצבן. להישאר רגוע. פשוט,תתרכז במשימה מיכאל.

***
חח אני צוחק על חשבון הדמות של מיכאל. XD זה כיף לגרום לדמות להתעצבן ולראות איך היא מתמודדת עם זה. כל דמות מתנהגת אחרת...

בכל מקרה..עד לפרק הבא:)