"אני לא מאמינה.." עדן אמרה,בעודה מכשפת עוד כישוף נעילה נגד המלאכים האלו..
אני לא בטוח שכדאי לקרוא להם מלאכים יותר..זה בטוח לא מה שהם.
"הם לא מוותרים!" היא סיימה את החצי משפט הקודם שלה,מביטה לתוך עיניי מבועתת מפחד.
היא באה אליי וחיבקה אותי חיבוק ארוך.
"אנחנו צריכים לדבר על פיתרון" אמרתי.
"בסדר" עדן אמרה,מביטה אל עבר מדפי הספרים.
"אני בטוחה שיהיה אפשר למצוא כאן תשובות ללפחות חלק מהבעיות"
היא התקדמה אל עבר המדפים והערימה ספרים על גבי השולחן.
היא הסתכלה על עשרות ספרים וכישופים בשעה..לבסוף היא הסתכלה עליי.
"אני חייבת לעשות את זה" היא אמרה ויצאה דרך הדלת.
הלכתי אחריה מסתכל בעוד היא רצה למרכז העיר.
מה היא עושה?
הגשם מטפטף ויוצר שלוליות בחשכה,קשה לא ליפול ולהתקדם ישר אליה.
"אל תתקרב!" היא צרחה בעוד הגשם התחזק ושטף את כולנו.
היא עמדה על המזרקה והחלה ללחוש מילים.
היא יצרה מגן נגד המלאכים האלו..
"עדן מה את עושה?!" צרחתי,מקווה שהיא שומעת.
היא לקחה את הספר,רועדת.
"בשמם של הרוחות,הגשם,האוויר,אני מקריאה כישוף זה," היא הפסיקה,מסתכלת עליי.
"מיכאל..אני רק רציתי רק להגיד לך שגם אם לא תמיד היינו הזוג הכי טוב אחד אל השני או החברים הכי נהדרים,רציתי להגיד שאני לעולם לא אשכח אותך!"
"...חיים ומוות בידיי,זיכרונותיהם של אהוביי,מלאכים ובני אדם,התאחדו כולם,למען מטרה אחת,לא עוד קסם,מלאכים או גנים אני גוזרת את העונש הזה לעולמי עולמים!"
אור החל למלא את האוויר,אני חושב שמעולם לא הרגשתי ככה,מעורפל.
ואז,חסר הכרה.
***
הסיום הכי לא מספק שיש..
עוד פרק אחד וספיישל..
ואולי עוד ספר נוסף אחרכך..XD
YOU ARE READING
מלאכית גן העדן
Fantasy* * * * עדן בגיל ההתבגרות. כולם אומרים לה שזה רק שלב שיחלוף. לעדן יש חלומות מוזרים. היא בטוחה שהיא כמעט השתגעה. וזה רק מחמיר מיום ליום. זהו סיפור על מלאכית. מלאכית ששכחה. * * * *
