מאותו הרגע...

מאותו הרגע הקדמה

הרוח הקרה מעבירה בכל גופי צמרמורת, אני מביטה למטה. רק מרחק קצר מפריד ביני לבין רטיבות חמה שתעטוף אותי בנעימות. הנהר צבוע כולו בכחול כהה, אף ניראה שחור. בדומה לחיים שלי. ומהצד משתקפת נקודת אור לבנה וגדולה, ירח. זה מה שהוא בישבילי. הרוח הקרה ממשיכה לנשוב על עורפי וגורמות לשיערותי לסמור מה שגורם לי חשק עז אף יותר לשחרר אחיזה ולנחות הישר אל תוך המים החמימים. שקועה בתוך מחשבותי כאשר קול נמוך וצרוד קוטע אותי ומחזיר אותי למציאות. באותה שניה זיהיתי אותו.ליאם.
״אליסון״

בשניה אחת מבטינו נפגשים זה עם זו והוא חוזר בשנית ״אליסון, תתקרבי אלי, לאט״, אני מהנהנת וכמעט יורדת מהמעקה כאשר חולפת במוחי המחשבה ואני פולטת אותה החוצה, ״למה?״ אני תוהה. ההבעה על פניו של ליאם המומה ואף מבולבלת, הוא מתקרב אלי בצעדים קטנים. הוא כל כך יפהפה באור הלבנה שמבליט את עיניו הירוקות ואת שיערו החום גלי. הוא ניראה כמו מלאך, ואו. ״אני לא בטוח מה את מנסה לעשות, אבל אל תחשבי על זה אפילו״ הוא אומר וקולו נשמע מעט לחוץ, אני לא מבינה את דאגתו, אבל אני רק מהנהנת בקצרה ומתקרבת אליו, בשניה אני כבר בין ידיו והוא מחזיק אותי חזק ופולט אנחה ארוכה. ״אל תעשי את זה יותר בחיים״. מבט עצוב נשקף על פניו ואני לא יכולה להסתיר את ההתרגשות הקטנה שהוא עורר בי.
אנחנו יושבים במכונית בשקט מוחלט, רק הרעש של הגלגלים על האספלט נשמע ברקע, כשאני קוטעת את הדממה, ״רק רציתי לדעת מה הוא הרגיש, למה חשב שונה מאחרים״, הוא לא מביט אלי ועונה, ״הוא היה חולה אלי, הוא לא חשב כמו שצריך, ואת, את הרי בריאה ויש לך אמא שמחכה לך בבית, דואגת, אל תחשבי על דברים כאלה יותר זה העבר״. מילותיו מכות בי קצת חזק מכפי שציפיתי אבל אני מהנהנת בשתיקה ואנחנו עולים על הכביש המהיר.
אני לא מבינה למה דאג כל כך כשהוא מכיר אותי ויודע שבחיים לא אעשה דבר כזה, גם אחרי הטלטלה הכבדה בחיי, אין מקום לעוד טעויות, או שכן?