מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 6

״אני שאלתי שאלה״ אמרתי וקולי נשמע מעט תוקפני. ״ידידה שלי, קוראים לה מוניקה״, הוא אומר בשאננות. מוניקה. הוא לא שלך, מזכיר לי התת מודע. הוא מעצבן אך צודק,ליאם לא שלי אין לי זכות לקנא. ״יצאתם?״ אני שואלת ללא בושה. ״היה משהו״ הוא עונה ומחזק את אחיזתו בהגה. לחוץ. ״מזה משהו?״ אני מסתקרנת ״היא רצתה אותי, ואני ניסיתי אבל זה פשוט לא עבד״. מעניין למה זה לא עבד. לא יודעת למה אבל מרגיע אותי לדעת ״אה״ אני רק עונה רגועה לחלוטין. משהו מרמז לי שהוא משקר אבל אני מתעלמת.ליאם מחנה בחצר הבית הגדול, פותח לי את הדלת ואני יוצאת משאירה את מעילו עליי. אנחנו ניגשים אל פתח הדלת כאשר בחוץ כבר יש אנשים שיכורים שרוקדים עם עצמם, אחד נרדם בשיח, אני מצחקקת ואנחנו נכנסים פנימה.

המוני אנשים ממלאים את המקום ומקשים עלי לעמוד בקצב של ליאם, הוא ראה כי אני לא מצליחה לעבור, הוא תופס בידי והתחיל מושך אותי אליו. אנחנו מפלסים דרך בין ההמון אל הסלון, ברקע מתנגנים טרנסים כבדים וחזקים, כאשר אני רואה את שערו המגולח של אדם היושב על הספה, בחורה בין רגליו והוא מדבר עם מישהו בלונדיני שניראה לפחות בן 25.

הבחורה רזה עם מכנס קצרצר, טופ בצבע ורוד ואודם אדום בוהק. אני מתקדמת לחבק אותו והוא מקים את הבחורה וקם אליי, היא מזעיפה פנים והולכת מהמקום. ״אליסון! טוב לראות אותך, אייפה היית?״ הוא שואל במבט שמח כשרואה את ליאם מחבק אותו וחוזר להסתכל עלי. ״הייתי בקול׳ג״ ״אה יפה לך״ הוא אומר וקורץ חוזר למקומו בספה.

אני קולטת אחד שיושב עם הבנים על הספה, הוא ניראה טוב עם עיניים כחולות ושיער חום מתעגל מעלה קצת בקצה. בעצם הם יותר נוטות לאפור כהה כמו שאני אוהבת. ״רוצה לרקוד?״ ליאם שואל בתמים ואני מהנהנת כהסכם, הוא לוקח את ידי מוביל אותנו אל הרחבה שאנשים החליטו שהיא מקום לריקוד. אנחנו זזים בקצב, הוא מסובב אותי לופט אותי בין ידיו. אנחנו נעים בקצב אחיד וזה כל כך נעים. להיות קרובה אל ליאם אחרי כל כך הרבה זמן. מישהי על עקבי כסף, וחולצה שחושפת את רוב שדיה ניגשת אל ליאם ומפריעה לנו.

״היי ליאם״ היא אומרת ובוחנת אותי. אני נועצת בה מבט והיא מזיזה את מבטה. ״היי מוניקה״ ליאם מתחיל לשחרר אחיזה בי ומחבק אותה, היא לוחשת לו משהו באוזן והוא פונה אליי ואומר ״ אני כבר חוזר״ הוא הולך איתה.  אז ככה היא ניראת. הגוף שלי לוהט מעצבים עד שבאלי להתפוצץ.