מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 30

*אליסון בתמונה

-נקודת מבט ליאם-
אני מתגעגע אלייה כל כך, ברגע שהיא תתעורר אני אהיה הראשון שתיראה, שתבין שתמיד אהיה כאן בישבילה לא משנה מה, עשיתי טעות שהלכתי למוניקה, אבל אני לא אספר לה, היא סתם תתעצבן בלי מטרה וזה יהרוס לנו הכל.
בהתחלה כשראיתי את הבנאדם מתחת לסדין היה לי קשה להאמין ומיד קפצתי הסרתי את הסדין וחשפתי גופה של גבר בשנות השמונים לחיו ומיד התנצלתי בפני הרופאה וחיכיתי שיוציאו את אליסון מהניתוח.
עכשיו היא שוכבת מולי שלווה וזוהרת. עכשיו אני מבין עד כמה היא יפה, השיער החום הגלי שלה שמונח בצורה מושלמת כל הכתפיים שלה מסתלסל מטה. ריסיה הארוכות נחות על לחיה האדומות ושפתיה מלאות וורודות. היא כל כך יפה שלפעמים אני חושב שלא מגיע לי להיות איתה.

השעה כבר מאוחרת ואני נשכב לישון לצידה חייב להריח את הריח שלה, כבר הרבה זמן שלא היינו ככה קרובים. אני נושק ללחיה החם ומחבק אותה חזק.

-נקודת מבט אליסון-
אני פוקחת את עיני בבוקר ושוב פעם אני בבית החולים, אני מרגישה הרבה יותר טוב מאתמול.
ליאם לצידי ישן עמוק ומחבק אותי חזק.
אני נושקת ללחיו והוא מתעורר פוקח עיניים לאט.
״היי״ אני לוחשת בחיוך ״היי יפה שלי, איך את מרגישה״ הוא אומר ולא יודעת למה אבל הסיטואציה הזאת מרגשת אותי ״אני מרגישה הרבה יותר טוב מאתמול אתה יכול לברר אם אוכל להשתחרר היום?״
נמאס לי כבר להיות פה ״ברור״ הוא אומר נותן לי נשיקה קטנה והולך.

אחרי חמש דקןת הוא חוזר עם הרופאה והיא מתחילה להגיד ״אתמול את קיבלת התקף בגלל שיבוש בתפירה, היית כנראה בלחץ אתמול מה שהיה אסור לך״ היא אומרת ואני מכיפה מבט חטוף בליאם שמשפיל פנים ״אבל בגלל שהבדיקות שלך תקינות ומצבך השתפר אוכל לשחרר אותך יותר מאוחר אוקי?, וגם בגלל שהתפרים טריים הורדתי את התחבושות כדי שיתחיל להרפות ופשוט תישנרי על האזור הזה הוא עדין״ אני מהנהנת כתודה והיא עוזבת את החדר בחיוך. ״איפה היית אתמול?״ אני שואלת לפתע את ליאם והוא שקוע במחשבות לא מסתכל עלי ״ליאם?״ אני שואלת בשנית, הוא מרים מבטו אלי בשניה ואומר ״כן?״
״איפה היית אתמול״ אני אומרת בטון יותר רך
״אה, סתם הלכתי לאדם״
״אה אוקי״ אני עונה. השעה כבר 11 ואני די רעבה
״בוא נרד לאכול אני רעבה״ אני מודיעה לו והוא נותן לי את הגקט שלו בכדי לכסות את גופי העליון כיוון שאני רק עם חלוק.

אנחנו יורדים אל הקניון הקרוב ומסתובבים בין מתחמי האוכל, אנחנו בוחרים לאכול אוכל סיני, אני מתה על אוכל סיני. שנינו מזמינים, לוקחים את האוכל ומתיישבים בשולחן סמוך.
ליאם צוחק עלי כשבתוך חמש דקות כבר סיימתי את כל האוכל והוא אפילו לא בחצי.
״מה את רוצה לעשות היום כשנצא״ הוא שואל לפתע
״תבוא אלי למעונות, תוכל להישאר איתי הלילה?״ אני קצת מפחדת לישון לבד מאז המסיבה ודין, ועם ליאם אני מרגישה מוגנת