מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 35

-נקודת מבט של אליסון-
עיני נפתחות לאט, מסרבות לקבל את המציאות שאני נמצאת בה עכשיו, כשאני מחליטה להסתכל סביב אני רואה שאני קשורה לקיר באותו המצב הקודם רק שהפעם אני לבושה בחזיה ותחתונים ופי עדיין מכוסה. פאק מה הם עשו לי?
אני מנסה לחשוב אבל ללא הצלחה אני לא נזכרת בכלום.
לפתע נכנס אל תוך המרתף הזה, מישהו עם שיער חום, הוא נורא גבוה והוא מדבר בטלפון ״מה לעשות איתה?״ הוא שואל אל הצד השני של הקו ״אוקי הבנתי״ הוא אומר וסוגר את הטלפון. ״בוקר טוב״ הוא אומר ומתיישב מולי, אני מסתכלת עליו בעיניים מכווצות, מבט של שנאה. איך בנאדם יכול לעשות דברים כאלה, אין לאנשים רגשות?
הוא מתקרב אלי ושם את ידו על סנטרי מרים את פני אליו ומחייך חצי חיוך של סיפוק
״מה״ אני שואלת ״את סקסית״ הוא אומר לי ואני אוספת את כל הליחה שיכולתי למצוא בפי ויורקת את כולה לפניו של הבן זונה הזה.

הוא מקלל כמה פעמים בשקט ותופס חזק בידי מנער אותי בחוזקה ובידו השניה מוריד אגרוף על לחיי, זה כל כך שורף, הוא ממשיך לנער אותי ״זה מה שיקרה לך ואפילו גרוע יותר אם לא תשתפי פעולה הבנת? כלבה!״ הוא עוזב אותי להיתמוטט מכאבים וחוזר להיתיישב מולי.
הוא בועט אליי ברגלו 2 קערות מחוברות שבאחת מים מזוהמים ובשניה, אין לי מושג, זה אמור להיות אוכל?

״תאכלי״ הוא אומר ואני נישארת במקומי ״עכשיו״ הוא אומר ואני עדיין יושבת, הוא קם ממקומו מתקרב אלי ובלי שאני שמה לב הוא נותן לי סטירה כל כך חזקה שאני מאבדת את השמיעה לרגע ועוצמת את עיני בחוזקה, הוא מתחיל להגיד משהו אבל אני לא שומעת ״ע..כ..שיו!״ זה היה הדבר היחידי ששמעתי, התקדמתי אל הצלחת ולקחתי שלוק קטן מהמים כדי שיעזוב אותי בשקט והעמדתי פנים שאכלתי את מה שזה לא יהיה. ״יופי מטומטמת, עוד מעט ג׳יימס יבוא לפה וניראה אם תמשיכי לא להקשיב״ הוא קם ויוצא מהחדר, מי זה ג׳יימס?

נקודת מבט של ליאם-
כבר יום עבר מאז שאליסון נעלמה ואני בדרך להיפגש עם טיפני ושון כדי לראות מה עושים, אני מקווה שלא עושים לה כלום, ואם מישהו רק נגע בה, זה הסוף שלו. אני לא יודע מה לעשות או מה לחשוב, זאת פעם ראשונה בחיים שלי שאין לי שליטה על דברים, חוץ ממה שאבא שלי היה עושה לנו אבל עכשיו, זה כל כך שונה וכל כך כואב.

אני מגיע לחדר המעונות של טיפני ואליסון ועולה במהירות במדרגות למעלה, אני דופק וטיפני פותחת לי לאט את הדלת, ״כנס״ היא אומרת בלי להסתכל עלי, אני נכנס ומתיישב על המיטה מול שון וטיפני שמיתיישבת לידו, שון מתחיל לדבר ומראה לי מפה במחשב הנייד ״אז גילינו מי זה שחטף אותה, קוראים לו ג׳יימס בראון, אין לנו מושג למה הוא חטף את אליסון ומה הוא רוצה ממנה, הוא דיבר על סוג של כסף אבל זה כרגע לא משנה, מה שמשנה זה להביא את אליסון בחיים, אז המקומות האלה הם בדרך כלל המיקומים העיקריים שלהם, זה רציני, מה אתם רוצים לעשות עכשיו?
כי אי אפשר פשוט להתפרץ לשם ולצפות שהכל יסתדר מעצמו״ הוא אומר ואני מנסה לעקל את כל המידע שיצא לו מהפה עכשיו ולוקח ממנו את המחשב ומסתכל על המיקומים שמתנוססים על המסך, אני מכיר את האזורים האלה, ״בואו נזוז״ אני אומר בלי לחשוב, הם מסתכלים עלי מוזר ״מה״ אני שואל ״מה נזוז? לא תיכננו כלום״ ״בואו איתי״ אני אומר והם מהנהנים בספקנות. לפני שאנחנו יורדים מתקשרים אל טיפני והיא עונה ״מה סקוט״ הוא לא ירגע עד שאפוצץ אותו, רק השן שלו מרתיח לי תדם
״לא תקשיב זה לא זמן טוב אני אדבר איתך אחר כך״
היא אומרת וממשיכה ״סקוט אליסון לא יכולה לענות כרגע אני אגיד לך אחר כך בי!״ היא מנתקת ואנחנו יורדים, הוא נשיק אותה כאילו הוא באמת דואג לה ואוהב אותה, אבל אני יודע שהוא עושה סתם.