מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 16

טיפני אמורה להגיע בכל רגע, מה לעשות. אני מחליטה לתת לליאם להרגע, אני בטוחה שהוא יחזור בערב הוא צודק בכעס שלו כלפי אביו. הוא עזב אותו ואת אלן כאשר ליאם היה בן 4, לטובת אישה אחרת שאיתה ניהל רומן במשך שנתיים כשעוד היה נשוי לאלן, הוא אף
פעם לא היה בבית, הוא היה אלכוהוליסט ובקושי הכיר את ליאם, ערב אחד הוא פשוט חזר הביתה אחרי ששתה מלא והעיף לליאם סטירה לפניו העדינות כיוון שהוא שאל אותו היכן היה. חולה נפש.

ואז הוא החליט לספר לאלן הכל ומאותו הרגע הוא עזב. אני זוכרת את זה כי באותו הלילה ליאם רץ אליי ואנחנו החכנו אל המקום הקבוע שלנו על הגבעה, צפינו בכוכבים ופשוט חיבקתי אותו בלי לומר כלום.

צפצוף מהחנייה מחזיר אותי למציאות שזה אני בוהה בקיר עם פה פתוח. ואני רצה החוצה רואה את טיפני במאזדה השחורה שלה ״אחותייי! מה קורה?״ היא צועקת לי מהמכונית עם חיוך רחב ביותר, לבושה שורט לבן עם חולצה בורדו רחבה ומשקפי שמש שחורות. ״בובה! התגעגעתי״ אני אוהבת את טיפני כל כך, היא מהבחורות שתמיד מטופחות עם איפור מושלם מלאה בזהב ותמיד לבושה בסטייל. ואת זה אני אוהבת. היא רצה לחבק אותי ובלי שאני שמה לב ביא מקפצת עליי ואנחנו על הדשא מתפקעות מצחוק, אני נותנת לה טפיחה על הכתף, היא מחמיצה פנים ואנחנו קמות.

״בואי תיכנסי, אמא שלי תכף תחזור מהקניות והיא תכין ארוחת ערב״ אני אומרת בחיוך ואנחנו נכנסות פנימה. היא מוחאת כפיים  ״יופי! אני מתה מרעב!״ היא צועקת ״את מלאת אנרגיות הא״ אני צוחקת אלייה ״ישנתי כל היום! לא היה לי בכלל שיעורים״ היא מעקמת גבה ״את מתכוונת שהברזת מהשיעורים״ אני מתקנת אותה, היא תמיד מבריזה כשבאלה ״אולי״ היא צוחקת חזק.
״אז מה התוכניות להיום?״ היא שואלת וקורצת.

״אני לא כל כך יודעת, ליאם רצה שנבוא איתו לעשות קעקוע אבל הוא נסע ועדיין לא חזר״ אני אומרת ומשהו קצת שורף לי בפנים, מעניין איפה הוא.

״ליאם?״ היא שואלת, איך אני בדיוק יסביר לה. הוא החבר הכי טוב שלי מאז שהיינו קטנים וניראלי שאני מתאהבת בו אבל אנחנו לא יכולים להיות ביחד. היא בטח תחשוב למה. אבל החברות שלנו היא כל כך עמוקה, שנים על גבי שנים של קשיים וחברות ופצעיים נפשיים שחיברו בנינו ו... זה פשוט לא הגיוני להרוס את כל זה. ״ליאם החבר הכי טוב שלי מאז שהיינו קטנים״ היא מהנהנת ״נו?״ ״מה נו?״ אני לא מבינה.

״מה קורה איתכם?״ אני מנסה להכחיש ״כלום״ ״ אוי נו מה כלום, אני ראיתי איך נלחצת כשדיברת על ליאם לפני שניה ואת קצת מסמיקה אחותי, עכשיו שפכי״ שיט היא מכירה אותי כל כך טוב, זה מה שהוא גורם לי להרגיש? אני מחליטה לספר לה הכל.

בישביל זה אני בתכלס קראתי לה. ״אני לא יודעת, אני מרגישה שאנחנו מתחילים לעבור את ה׳חברים הכי טובים׳ ועוברים למשהו יותר אינטימי״ ״ואו.. אני חו..״ טיפני מתחילה להגיד כשאמא נכנסת עם מיליוני שקיות סופר ואנחנו רצות לעזור לה. ״מה קורה אמא שדדת את הסופר?״ אני אומרת וצוחקת עם טיפני. היא מורידה את כל השקיות זורקת לי מבא עקום ורצה לחבק את טיפני. ״היי נעים להכיר אותך סוף סוף פוגשים אותך את כל כך יפה!״ היא אומרת לה ואני נחנקת מרוב צחוק, טיפני מחבקת אותה ואומרת ״גם לי נעים מאוד! תודה על האירוח״ ואני שואלת ״מה את מתכננת להכין?״ ״הפתעה״ אמא עונה מרוצה בבירור ״אוקי״ אני אומרת ואנחנו עולות לחדר.

״מה עם שון?״ שון זה חבר של טיפני. ״הכל בסדר, חמוד, אתמול נפגשנו והוא הכין לי ארוחת ערב רומנטית, אני מאוהבת בו!״ היא אומרת וצוחקת ״מגניב! הוא כזה חמוד״ אני צווחת קלות   ״כן אה״ היא מחייכת ״תסדרי הכל כאן ואני בנתיים מתקלחת״ אני מראה לה מדף היא מהנהת ואני נכנסת.

ליאם עדיין לא חזר. למה הוא עדיין לא שב. כעבור זמן שניראלי כחצי שעה! היה לי כיף באמבטיה. אני יוצאת אל טיפני שצמודה לטלפון, אני מלבישה סט הבלשה תחתונה שחור עם תחרה שאני אוהבת ואמא קוראת לנו לבוא. אני שמה פיגמה ורודה ואנחנו יורדות אל הסלון. אנחנו מתיישבות בשולחן האוכל ״זה סינטה בתנור ממולאת באורז עם ירקות מוקפצים״ היא אומרת בחיוך מוטש מההכנות ״ואווו זה מריח מצוין״ אני וטיפני מוחאות כפיים וישר מתחילות לזלול. כמעט בסוף הארוחה אנחנו שומעות מבחוץ ״אלן! ליאם! צאו החוצה״ הקול הזה מוכר.. רגע זה..
אבא של ליאם?