מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 50

״איך נכנסת״ שאלתי את טיפני שישבה בספה וכנראה חיכתה לי.
״מזה מה קרה לך?!״ היא שואלת במהרה
״עשיתי תאונה, אבל זה לא חשוב, מה את עושה פה?״ אני ממשיך ״אמ רק רציתי להגיד לך ש..״
״רגע ואיך ידעת שאני גר כאן?״
״אמא שלך אמרה לי כשבאתי לבית שלה״ אני מהנהן מחכה שהיא תמשיך
״תקשיב, רק רציתי להגיד שאולי תבוא לדבר עם אליסון? מאז שעזבת היא שונה, וגם הסקוט הזה ממש משנה אותה ואני לא יכולה לסבול אותו, היא לא כמו שהיא הייתה פעם, לא יודעת מה קרה לה אבל בבקשה בוא״ היא מפצירה בי ונצבט לי הלב מהמחשבה על סקוט משנה את המלאך הקטן שלי.
אבל אני לא יכול לחזור להיות שבי אחריה.
״אני מצטער טיפני אבל זה לא יקרה״ אני מסרב לחלוטין עם כל הקושי שזה נושא כי אם יש משהו שאני רוצה זה לראות אותה שוב והיא ממשיכה לנסות ״בבקשה, איך אתה יכול להישאר כזה רגוע בזמן שהוא משנה אותה ככה? חשבתי שאתה אוהב אותה״ היא אומרת והלב שלי נקרע לשניים. אני צריך להיות חזק אסור לי להישבר.
בסופו של דבר היא מתייאשת והולכת.

אני עולה לחדר האמבטיה ומוציא אלכוהול וצמר גפן מחטא את הפצעים, זה שורף, והשקט נוראי, עשיתי את ההחלטה הנכונה בזה שלא הלכתי, למרות שממש באלי לכסח את סקוט במכות ולהשיב אלי את אליסון , ידעתי מהיום הראשון שהחטפתי לו מכות במועדון, שהוא לא יפסיק, אבל לא עשיתי שום דבר כדי למנוע את זה ועכשיו זה מה שקורה, אבל זה לא אמור לעניין אותי יותר. זה לא יעבוד. כבר הבנו את זה.
אני מסיים לחטא את הפצעים בשקט, פעם היא הייתה מחטאה לי את הפצעים אבל היום זה אני לעצמי.
אני מסיים מתיישב בסלון ומעשן עוד סיגריה מחורבנת לעוד יום חרא.

-נקודת מבט של אליסון-
״איפה היית?״ אני שואלת את טיפני כשהיא נכנסת פנימה במבט קצת מודאג ״סתם הייתי אצל שון רבנו, לא משהו רציני״ ״רוצה לדבר על זה?״ אני שואלת ״לא זה בסדר״ היא עונה ואני עוזבת את העיניין.
לפתע צלצול נשמע מהטלפון וזה סקוט.
״הי בייב״ הוא אומר והמילה הזאת מעצבנת אותי
״בלי בייב, מה קורה מאמי״ אני מודיעה
״אוקי, אמ אני בדרך אלייך חשבתי אולי נלך לאכול איפשהו הערב״
״נשמע טוב״ אני אומרת ומנתקת.

״סקוט״ טיפני אומרת ומודיעה ואני מהנהנת.
״טוב אני גם ככה הולכת לשון״ היא מודיעה קצת בעצב אבל אני לא מספיקה לשאול והיא חוטפת את המפתחות שלה ויוצאת. מה יש לה?
אני מפשיטה מעליי את החולצה השחורה שהייתה של ליאם, עדיין לא כיבסתי אותה, זה נשמע כאילו אני איזה ילדה מסריחה אבל אני פשוט לא רוצה שהריח שלו יעלם, אני מלבישה חולצה קצרה בורדו וגינס בהיר עם נעליים מבריקות שחורות וחוטפת תיק קטן, אני מורחת במהירות את המייקאפ עם קצת מסקרה וסומק כשסקוט בנכנס ״היי יפיופה״ עוברת בי צמרמורת קטנה ואני מתעלמת ממנה.
״הי״ אני לוחשת ולפני שאני שמה לב הוא מצמיד לי נשיקה חזקה ונושך את שפתי ״איה!״ אני צועקת כשהשפה שלי מדממת ״אני מצטער, את כל כך סקסית״ הוא אומר בחיוך ומרים אותי לעמוד וממשיך לנשק אותי, החמימות מוכרת ואני מחייכת תוך כדי.
״נזוז?״ אני אומרת ומנגבת בפעם האחרונה את השפה שלי.
הוא מהנהן ואנחנו יוצאים ונוהגים למסעדה קרובה.
כשאנחנו מגיעים המארחת מלווה אותנו לשולחן בצד ואנחנו מזמינים פסטות והיא הולכת.
אני קולטת את סקוט מסתכל על אחוריה בזמן שהיא הולכת. אני מחטיפה לו מכה חזקה בראש
״איה! אליסון מה יש לך״ הוא אומר וצוחק ואני צוחקת איתו ״תפסיק להסתכל!״ אני דוחקת בו והוא אומר ״בסדר מבטיח רק התחת שלך מעניין אותי״ הוא אומר ואני מסמיקה.

כשאנחנו מסיימים הוא משלם, זה לא שלא ניסיתי אבל כולם תמיד מחליטים שהם צריכים לשלם עלי.
אנחנו נכנסים למכונית וחוזרים בחזרה למעונות.
השעה כבר תשע והאמת שזה היה ערב נחמד.
כשאני נכנסת עם סקוט טיפני שרועה על המיטה עם ניירות מכל עבר בוכה וכל המסקרה שלה מרוחה על פניה. ״מזה מה יש לה״ סקוט אומר ואני נועצת בו מבט ״עדיף שתלך״ אני אומרת מחבקת אותו בקליל ומוציאה אותו מהר. ״יפה שלי מה קרה?״ אני שואלת ומלטפת לה את השיער אוספת אותו אחורה.
״אני ושון נפרדנו והפעם זה רציני״ היא מודיעה
אני קצת בהלם, הם היו כל כך יפים ביחד זה לא יכול להיות ״אני בטוחה שזה לא נכון״ אני מודיעה לה ומקימה אותה מנגבת לה את הדמעות ואוספת את שיערה לקוקו. אני מביאה מגבון ומנקה לה את המסקרה מהפנים ומחבקת אותה חזק.
״את יכולה לצאת איתי היום? אני לא רוצה להישאר בחדר אני רוצה ללכת לפאב״ היא אומרת וזה ניראלי כמו רעיון לא טוב. ״אני לא יודעת טיפני, זה סתם לחפש מישהו שינחם את לא צריכה את זה״ אני מודיעה והיא מתעקשת ומנקה את כל הפרצוף שלה מתחילה לבחור בגדים ״טיפני וילסון תפסיקי מיד! אנחנו לא הולכות״ אני מודיעה והיא מזעיפה פנים ומתחננת בפני ״נו בבקשה אליסון! אני רוצה קצת לצאת ולא להיות מבואסת בחדר״ אני מזעיפה פנים כהסכמה והיא צווחת משמחה. היא מלבישה שמלה צמודה שמליטה את הקימורים שלה ואת החזה השופע שלה. אני מלבישה שמלה אפורה כמו סריג עם שרוול עד המרפק כי קצת קריר בחוץ ונועלת נעלי עקב שחורות מבריקות וטיפני מסיימת להתאפר ואנחנו יוצאות.

היא לוקחת אותי לפאב של מבוגרים ואני לא מבינה מה הקטע ״טיפני זה לא לגילאים שלנו״ אני מודיעה והיא משרברבת שפתיים ואומרת ״קחי את זה בקליל אליסון יאלה בואי״ היא מוציאה אותי בכוח ואנחנו נכנסות. אנחנו מתיישבות בשולחן לבד ״בואי ניקח שתיה״ היא מודיעה ואנחנו קמות אל הבר ומזמינות שתיה ״חכי כאן״ היא אומרת והולכת ״רגע..!״ אני אומרת אבל היא לא שומעת. כשאני מזמינה שתי קורונה מישהו ניגש אלי והוא ניראה לפחות בן שלושים ״הי בובה״ הוא אומר ״הי״ אני לוחשת ולוקחת את שתי הקורונה מחכה לטיפני והיא באה עם עוד מישהו שנראה לפחות בן ארבעים, היא מגזימה.
״תכירי זה אדוארד הוא בא עם ההוא שיושב שם, קוראים לו אריק״ היא מביטה אל האיש שהתחיל איתי ואומרת ״תפוסה ותר״ והוא מרים ידיים הולך מהמקום זעוף. ״הנה אני יעזור לך״ אדוארד אומר ולוקח את שתי הבירות ומוביל אותנו למקום הישיבה.

אנחנו מתישבות ובמשך כל הזמן אדוארד מנסה ליצור שיחה ואין לי כוח לשטויות האלה. אני לוגמת עוד קצת מהקורונה וטיפני מצחקקת ממשהו שאריק אמר ״ואו הצחוק שלך ממש מוכר לי״ הוא אומר ומחייך עם הגומה שלו.
״אה אני יודע, יש לך את אותו צחוק של מישהי שיצאתי איתה פעם, אבל היא עזבה אותי והתחתנה עם איזה חוקר, וי... וילסון כן״ הוא אומר וטיפני אומרת ״איזה קטע אני וילסון ואבא שלי חוקר פרטי״ היא אומרת בחיוך ובשניה החיוך שלה יורד כשהיא מבינה מה קורה פה. אני מתפקעת מיד בצחוק ולא יכולה לעצור את עצמי, היא מסמיקה וחוטפת אותי לוקחת אותי החוצה.

״אני בחיים לא אמצא גבר אחר ואני בחיים לא אצליח להתגבר על זה״ היא אומרת ובוכה בזמן שאנחנו נוסעות למעונות.
״די טיפני את מגזימה באמת תיראי איזה יפה את מי לא ירצה אותך״
היא מחייכת בלי מילה ״את חושבת?״ היא אומרת ואני מהנהנת בחיוך.
ואנחנו מגיעות למעונות מחליפות לפיגמה ואני שמה תחולצה השחורה ונכנסת לישון.

השעה כמעט שלוש לפנות בוקר ונשמעת דפיקה בדלת.