מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 64

אני קמה מהשולחן מתקדמת לעבר מוניקה וליאם יוצא מהמכונית במקביל ואני עוצרת במקומי כששניהם עומדים למולי ומתווכחים, ״אל תאמיני למה שהיא אומרת אליסון היא רוצה להפריד בנינו!״ הוא מרים את קולו ומוניקה מגלגלת עיניים ״החבר החמוד שלך עכשיו חזר מאצלי אחרי שהוא זיין אותי ״ היא אומרת והרוק בקושי נבלע לי, ״למה את מספרת לי את זה״ אני שואלת וליאם עומד דומם עם ראש מושפל, למה לה לספר לי על זה? מה זה תורם לה?

״יש לי סיבות משלי״ היא טוענת וליאם מתחיל לצעוק עליה בפנים אדומות מלאות זעם ודוחף אותה אחורה, היא נופלת על הריצפה ״אל תיגע בה!״ אני צועקת והוא מסתובב אלי מיד ״אליסון״ הוא אומר מושיט יד לגעת בי ״שלא תעז לגעת בי אפילו״ אני מודיעה עם דימעה בזוית העין שלי וטיפני מניחה חשבון ומלווה אותנו אל המכונית שלה.
״את מאמינה עליו?״ אני שואלת עם דמעות בעיניים בוהה אל מחוץ לחלון וטיפני מהרהרת לה ״קחי אותי לבית של ליאם״ היא מהנהנת ואומרת ״את צריכה להבין את כל הסיפור, מוניקה תחמנית לכי תדעי אם זאת שטות או אמת״ טיפני אומרת ואני שומרת על שתיקה עד שנגיע למקום של ליאם, כדי שאוכל לארוז.

-נקודת מבט של ליאם-
״מוניקה! תיפתחי!״ אני צועק מבעד לדלת הבית שלה וכמעט שובר את הדלת ״מה אתה רוצה ימשוגע?״ היא צועקת כשהיא פותחת את הדלת. אני תופס אותה בשיער ומושך אותה לפנים הבית כשהיא צורחת ואני משחרר אותה ״אתה חולה נפש?!״ היא צועקת ״תיסתמי תפה שלך! אין לך בכלל זכות מטומטמת, למה עשית את זה?!״ היא צוחקת בחיוך השטני שלה ומתיישבת בספה מסדרת את השיער ״תירגע מאמי, היא גם ככה לא כזאת מתאימה לך, עשיתי לך טובה״ היא אומרת מוציאה סיגריה ומדליקה, ״לא צריך תטובות שלך מטומטמת, למה שיקרת לה ככה? מה עזר לך להרוס לי?״ אני ממשיך לצעוק ומנסה לשלוט בעצמי כי אם לא, זה יגמר לא טוב.
״לא יודעת התחשק לי, זה לא כאילו שלא רצית להיזדיין איתי״ היא אומרת וקורצת, אני מתכוון לענות והיא ממשיכה ״עובדה שזרמת עם השקר״ היא אומרת ולוקחת שאכטה.
״את תלכי ואת תגידי לה שאת שיקרת את מבינה?״ אני נרגע קצת ״ואם לא באלי״ היא אומרת ואני תופס אותה בצוואר ומצמיד את הראש שלה לספה, לא חזק רק כדי להבהיל אותה, ״יבוא לך״ אמרתי בפנים עצבניות ועזבתי את הצוואר שלה והתקדמתי אל הדלת, הסתובבתי להסתכל עליה והיא התיישבה עם היד על צווארה מביטה בי בפחד, הסתובבתי בחזרה ויצאתי מהבית.

נסעתי בחזרה לדירה אולי אליסון תהיה שם, אני מגיע. נכנס פנימה ״אליסון?״ אמרתי כשהיא הסתובבה אלי בבהלה ומזוודות מלוות את רגליה.
״מה את עושה?״ שאלתי בלחץ ״כמו מה זה ניראה שאני עושה? אני עוזבת״ היא אומרת בעצבים ואני מאגרף את כפות ידי, ״ולאן תלכי״ אמרתי מנסה לעצור את עצמי נושם עמוק ״התקשרו מהמעונות הלימודים ממשיכים״ היא אומרת ולפתע נשמעת צפירה מבחוץ, היא מרימה את המזוודות ומתקדמת אל הדלת, אני רץ לפניה ונועל אותה מכניס את המפתח לתחתון ״ליאם די! תיתן לי לצאת!״ היא צועקת וחובטת בי באגרופיה הקטנים ״סקסי״ אני אומר וקןרץ לה, היא מחניקה צחקוק ומנסה להיראות רצינית כשהיא ממשיכה לחבוט בי, ניראלי שזה מספיק.

תפסתי אותה מהרגליים והרמתי אותה על גבי כשהצפירה מבחוץ ממשיכה פתחתי את החלון ״היא לא באה!״ צעקתי וסגרתי סחבתי אותה במעלה המדרגות, ״ליאם מספיק! אני שונאת אותך! לך למוניקה השרמוטה שלך״ היא צעקה חובטת בי ״היא משקרת את לא מבינה?! שבי״ הנחתי אותה על המיטה ״תקשיבי״ אמרתי ושלפתי את הטלפון והשמעתי לה הקלטה של מוניקה מודה בכך.
היא ישבה שם רגועה ולחייה הסמיקו.

״את מבינה? אל תיתני לה להפריד בינינו״ אמרתי והיא התרוממה ליטפה את פני והצמידה לי נשיקה.
״אז את סולחת?״ שאלתי והיא הינהנה בחיוך והנחתי ידיים על ירכיה מעלה אותה עלי ומצמיד את שפתי לשפתיה המתוקות, נשכתי את השפה התחתונה שלה ויש לה טעם ממכר.

שכבנו במיטה ״אני צריכה ללכת״ היא אמרה וקמה להיתארגן ״אל תלכי״ התחננתי ״יש לי לימודים אני חייבת לחזור לשגרה״ היא אמרה בחיוך מתנצל ״אני מסיע אותך״ היא הנהנה.
אנחנו בדרך למעונות וכשאנחנו מגיעים לפני שהיא יורדת היא מניחה לי נשיקה על הלחי ״זה לא מספיק״ אמרתי כשהיא באה לצאת ותפסתי אותה מהיד הושבתי אותה עלי ״ליאם!״ היא אמרה וצחקה והנחתי ידיים על הישבן שלה ״את אוהבת אותי?״ שאלתי ״כן״ היא אמרה והינהנה ״יופי זה כל מה שרציתי״ אמרתי בחיוך מרוצה והיא הסתובבה לצאת והפלקתי לה בתחת, היא נקרעה וצעקה עלי.
הדלת נסגרה ונסעתי הביתה.