מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 56

״אני מצטער אבל אמא שלך נפטר..״ הוא אומר ואני קוטעת אותו ״לא! זה לא יכול להיות!״ צעקתי עליו והדמעות כבר זרמו כתמיד היו, נפלתי על הריצפה מחבקת את עצמי בזרועותיי החלושות כמעט ולא נושמת, ומפה ראיתי שחור.
----

פקחתי לאט את עיניי כבר היה ארבע לפנות בוקר וכנראה שהתעלפתי מההלם, אני עדיין לא מעכלת, זה לא יכול להיות, פשוט לא. מיד קמתי מהמיטה וצרחתי בקולות אחריה במסדרון מחפשת בחדרים אותה ולא מוצאת. ״בבקשה גברתי תירגעי, את לא במצב טוב בשביל להשתולל״ אחות ניגשת אליי ״אני לא אהיה פאקינג רגועה כשאמא שלי מתה!״ צרחתי בכל כוחי ונפלתי מיד אל הרצפה נותנת לדמעות להמשיך לזרום והכאב מטורף ומכלה אותי מבפנים, כל חלק בי כאב ונשימתי לא סדירה. סירבתי להאמין ורצתי אל חדר המתים וראיתי אותה חצי מכוסה ונגעתי בפניה בפעם האחרונה צועקת לאלוהים ״לא!! לא.,״ צעקתי וקולי נהפך ללחישה לאט, לא יכולתי לראות את זה.
האישה שלי, היחידה שתמיד הייתה איתי כבר לא פה. כל מה שרציתי לעשות זה לרוץ לכביש ולתת לעצמי להצטרף אלייה. נפלתי לרצפה בוכה.
״תוכלי לקחת את הגופה שלה מחר״ רופא אמר מלטף את גבי, ניגבתי את עיניי והינהנתי קמה לעמוד בקושי.

מיד יצאתי משם והלכתי אל מכוניתי התנעתי ועזבתי את המקום לפני שאתחרט ובאמת אנסה לעשות משהו. נסעתי למקום היחידי שידעתי שאני צריכה כרגע, לליאם.
נסעתי אל הבית החדש שלו ששמעתי מאמא שלי, רק להיזכר בה ואני מתחילה שוב לבכות ולא מאמינה שאין לי אמא, היא סיפרה לי עליו והגעתי לכתובת יוצאת מהאוטו ודופקת חזק אך אין תשובה, אחרי כמה נסיונות פשוט נכנסתי אליו, הדלת הייתה פתוחה משום מה, וצעקתי את שמו אך אין עונה.
התיישבתי על הספה וחיכיתי.
התחיל לרדת גשם בחוץ, שמתי לי משהו בטלויזיה כדי להעביר את הזמן ולפתע כשאני רגועה פשוט נישברתי.
ג׳יימס הרג את אמא שלי ואני עוד אנקום.
זה לא יעבור בשתיקה, הוא לקח את הדבר הראשון הכי חשוב לי בעולם הזה ואני ידאג שלו לא ישאר כלום. אני ממשיכה לבכות וכמעט נחמקת מרוב דמעות עד ששורף לי הגרון. אני קמה לשתות מים ומתיישבת חזרה בספה שותה ונרגעת.
אני ממשיכה להמתין ובנתיים אין אף אחד והשעה עוד מעט ארבע וחצי לפנות בוקר, לאן הוא יכל ללכת בשעה כזאת? אולי הוא למעלה ישן?
עליתי לקומה השניה והסתובבתי בין החדרים, יש שירותים חדר אורחים וחדר שניראה כחדר ארונות. ניכנסתי לחדר הארונות מביטה בבגדיו מעבירה ליטוף על אחד מהם ויוצאת מהחדר, הרעמים מהדהדים בחוץ
עליתי לקומה השלישית והייתה שם דלת אחת לבנה ויחידה. ניכנסתי לשם והודהמתי ממראה עיני, למולי חדר נקי ומצוחצח עם הריח הנפלא של ליאם וחלון ענקי בגודל של קיר עשוי זכוכית שדרכה ניתן לראות את חוף הים, התקדמתי לאט נזהרת ובהיתי בים, אני חושבת על הכל. גיימס, על המוות של אמא, על ליאם ,על טיפני, על הלימודים, על אבא, על העבודה החדשה שלי, וזה המון להכיל .