מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 10

מוכרת חמודה בעלת שיער חום זהוב שואלת ״מה תרצו להזמין?״ אני מזמינה לנו קפה עם קוראסון ואנחנו מתיישבים בשולחן בצד. כעבור עשר דקות היא ניגשת אלינו ומגישה 2 קפה ומאפה שניראים מעולה. בתוך דקות אחדות אני מחסלת את שלי כשליאם צוחק עלי. ״מה אני רעבה״ אני אומרת וצוחקת תוך כדי, קמתי כל כל רעבה שפשוט לא ראיתי העיניים על מי שיושב לידי והסתערתי על האוכל הטעים. ״לבריאות אישה״ הוא אומר ומחייך.

אחרי זמן שנראה כרבע שעה אנחנו משלמים יותר נכון הוא כיוון שהוא פשוט לא אפשר לי לנסות אפילו לשלם, הוא רימא ונתן למלצרית תחשבון כבר מקודם . אנחנו עוזבים את המקום לטובת המכונית. ״קצת קר״ אני אומרת והוא מהנהן כהזדהות ומדליק את החימום. אנחנו מתחילים לנסוע ברחבי העיר כאשר הוא ועוצר ואנחנו חונים אל מול אגם יפהפה. אני זוכרת את המקום הזה, אני וליאם היינו בורחים לכאן כמעט כל לילה. החיים היו קשים באותה תקופה, זה היה מקום המפלט שלנו היינו נשכבים על הדשא ובוהים בשמיים, חושבים על העתיד. מהרגע ההוא לא חזרנו לכאן כיוון שגם המקום הזה לא יכל לעזור לי ופשוט הלכתי על הפתרון הפשוט וברחתי. ״התגעגעת?״ הוא שואל ״ברור!״ אני צווחת ורצה אל האגם בנקודה שבה היינו מתיישבים.

״שמח שאהבת את ההפתעה״ הוא אומר בחיוך ובוהה אל האגם. אני קופצת ומחבקת אותו חזק, לא חשבתי שיביא אותי לכאן, יש לי הרבה זיכרונות טובים מכאן. שנינו נשכבים על הדשא כמו פעם, מחשבות על ליאם מציפות אותי ואני בוהה בו, הוא נשען על המרפק על צד גופו ומסתכל עלי. עיניו הירוקות נוצצות מהשמש והוא מותח את זוית פיו לחיוך, הוא כזה חלומי ובלי לשים לב אני מקרבת את ראשי אליו ומניחה את שפתי בעדינות על שפתיו. הוא מלקק את שפתי התחתונה ומכניס את לשונו כנגד לשוני.

אני נושכת את שפתו התחתונה והוא נאנק. הוא מעסה את לשוני בפיו עם לשונו ושואב את שפתי התחתונה, אני מניחה את ידי על לחיו והוא מתהפך אליי כך שהוא מעליי נשען על מרפקיו בלבד.

באותו השלב אני מבינה עד כמה אני זקוקה לו. זאת תחושה מוזרה, בחיים לא חשבתי עלינו ככה. אנחנו חברים הכי טובים מאז שאני זוכרת את עצמי. זה כל כך טוב. לא . זה לא יכול לקרות. הוא ממשיך לנשק אותי כאשר אני מניחה את ידיי על חזהו ומזיזה אותו הצדה. ״מה קרה?״ הוא מסמיק מבושה. כך גם אני. ״אני לא התכוונתי״ אני אומרת , לא מסתכלת על עיניו. ״אני מבין״ הוא אומר ונעמד על רגליו. אני בוהה אל האגם מנסה להרגיע את מחשבותיי ונעמדת אוחזת בידו.
״לא רצית שאעצור?״ אני שואלת