מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 20

״ליאם אני בתקופה האחרונה הכחשתי את כל מה שאני מרגישה ורוצה, הדחקתי את הכל. היה לי ספקות לגבייך מכל כך הרבה גורמים שמשפיעם עליינו מהיום שנולדנו, מהיום שניפגשנו ומאותו הרגע.. אבל עכשיו הבנתי מה אני רוצה״ אני לוקחת נשימה עמוקה ואומרת ״אני רוצה אותך״ בסיום המשפט הזה, על ליאם משתלט חיוך גדול שמלווה בצחקוק יפהפה, ניראלי שבחיים לא ראיתי אותו ככה. בשניה הוא תופס אותי מאחורה מרים אותי לחיבוק חזק ואני כורכת את רגליי סביב מותניו אוחזת בו חזק כאילו שאם אעזוב אמות. זה נישמע אובססיבי אבל זה מה שאני מרגישה. אני סוטה קצת מהנושא ואומרת  ״אני צריכה להתחיל לארוז היום, מחר אני חוזרת לקול׳ג״

״רק עכשיו קיבלתי אותך, כבר לוקחים אותך ממני?״ הוא נשמע מבואס, ״די יפה שלי יהיה בסדר, כבר שבועיים לא הייתי שם אני צריכה להשלים״ אני מעקמת פרצוף עם חיוך שובב ״אוקי אבל אני יבוא לבקר אותך כל יום מלאכית שלי, אין מצב שהבייבי שלי תהיה רחוקה ממני להרבה זמן״ הוא נושק למצחי ״מתאים״ אני מחייכת וממשיכה לחבק אותו רוצה להישאר כמה שיותר לריח הזה שלו שאני לא עומדת בפניו, לפני שאני מתחילה להיתארגן אני מודיעה ״אתה בא איתי לקניון יש לי דברים לקנות!״ הוא צוחק ואומר ״אוקי בייב אני אחכה לך למטה״. ויוצא מהדלת.

מה. רגע. מה קרה עכשיו. אני וליאם יחד!. אני לא מאמינה לעצמי אני מנערת את ראשי ומחייכת חיוך עקום לצד כשאני מנסה להרגע מההתרגשות שמתחוללת בתוכי. אני מתחבשת בגינס שחור עם חולצה ירוק זית נופלת וכפכפיים, אני עוברת בחדר האמבטיה ומצחצחצת שיניים, אני מוסיפה קצת סומק ומורחת מסקרה כיוון שאני קצת חיוורת. כשאני יורדת למטה ליאם עומד אל מול החלון כשהשמש משקפת את תווי פניו המושלמים בצורה מופלאה. הוא מסתובב אלי ומחייך, ״בוא נזוז״ אני קובעת והוא מהנהן מוביל אותנו אל הלקסוס הלבנה שלו והוא פותח לי את הדלת. מרגש. ואנחנו מתחילים לנסוע. ״מה את צריכה מהקניון?״ הוא שואל לפתע

״כמה דברים לקול׳ג שנגמרו לי ובגדים חדשים״ כשאנחנו מגיעים קצת קריר בחוץ והוא כמובן, שם לב שקר לי והקריב את ג׳קטו לטובתי. אנחנו צועדים אל תוך הקריון ואני נותנת לו נשיקה קטנה בלחי כאות תודה. ״קודם כל וואלמארט!״ אני צועקת אליו וצועדת מהר כשהוא מאחורי מנסה להדביק את צעדיי. אני מעמיסה המון תחבושות, תרופות, איפור, לקים, בשמים ועוד מלא דברים עד שניראלי שאצטרך עוד סל. ״אני יגיד לך מה יהיה הכי קל, נשדוד את כל החנות״ הוא מודיע בעוקצנות על ערמת הדברים שלקחתי ״אוי תשתוק כבר״ אני מודיעה לו עם טפיחה קטנה בכתף.

אנחנו צוחקים כשהוא מתעקש לשלם ואני מתווכחת איתו שאני יכולה בעצמי כאשר הוא מניף את ידו אחורה כהמחשה שאני מעצבנת אותו ופוגע בפניה של אישה מבוגרת, אני מתפקעת וליאם  לא מפסיק להיתנצל בפנייה ונהיה אדום אני מנצלת את ההזדמנות כדי לשלם, כשאנחנו יוצאים ליאם עצבני עלי מעט כיוון שלא נתתי לו לשלם אבל הוא לא צריך להוציא כסף עלי.

אני ממשיכה לעוד כמה חנויות מתאבזרת בעשרות שקיות של בגדים נעליים תכשיטים ותיקים, עד שכמעט לא רואים אותי וליאם לוקח הכל מידיי וסוחב בשקט. ״תודה, זאת החנות האחרונה״ אני מבטיחה במבט תמים ״אני הולך בנתיים לשים את השקיות בבגא׳ז ואני חוזר״ הוא מודיעה ונושק ללחיי, אני מהנהנת והוא הולך כשאני נכנסת לחנות הספרים.
אני מרפרפת בין ערימות הספרים והמדפים מחפשת משהו מעניין שירגש אותי, כבר זמן שלא קראתי ספר ואני מאוהבת בספרים. בקול׳ג יש לי מדף שלם רק עם ערמות ספרי קריאה, אני קוראת בעיקר רומנטיקה, לאחרונה סיימתי את ׳גאווה ודעה קדומה׳ של ג׳יין אוסטין ומצאתי כי אני מאוהבת במר דארסי השחצן והיהיר ובאליזבת בנט כי אהבתם היא דבר מופלא.

ניגשת אליי מוכרת בעלת שיער חום טיפה מלאה ונמוכה, ״איך אפשר לעזור?״ אני מספרת לה על חיבתי לספרי רומנטיקה והיא ממליצה לי על סדרת הספרים של ג׳ימיי מקגיוור ׳אסון יפהפה׳ ו-׳אסון מהלך׳ ואני מרפרפת לדקה בתקציר וחוטפת אותם יחד עם הספר ׳עשן שחור׳ של נמרוד סופרין ויוצאת אל מליאם שמחכה לי מחוץ לחנות ואנחנו נוסעים הביתה. כשאני יורדת הוא תופס אותי לא מוכנה ומצמיד לי נשיקה ארוכה כשהוא יונק את שפתי התחתונה לפיו ומתנתק רגע ומסתכל בפני ״לילה טוב בייב, אני מצפה לראות אותך מחר לפני שאת נוסעת, שלא תעלמי לי שוב״ הוא מודיעה ואני קצת מסמיקה מכך שחשב שאולי אברח שוב ״לילה טוב״ אני מחזירה לו עם נשיקה קטנה, לוקחת את כל השקיות ונכנסת הביתה. ״היי אמוש!״ אני אומרת לה בזמן שאני עולה להניח את כל הדברים על המיטה כדאני יורדת היא מסתובבת אלי במבט די רציני ואומרת
״אליסון אנחנו צריכות לדבר״....