מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 34

״תני לי את הכסף או שהיא מתה!״ האיש שהצמיד את כלי הנשק לראשה של טיפני צעק אליי, איזה כסף?
״נו יילדה מטומטמת, היא תמות!״ אני לא מצליחה להוציא מילה מהפה, טיפני כולה דמעות והוא מושך בשיערה, היא מסתכלת עלי בבקשה לעזרה כמתחננת.
״א..הא..ה עזו..ב אותה, היא לא קשורה לזה״
אני לפתע אומרת ״וזה מעניין אותי כי? קדימה הכסף, עכשיו!״ הוא ממשיך לדבר על הכסף הזה, על מה הוא מדבר? ״איזה כסף אני לא מבינה!״ אני צועקת בחזרה. ״אל תעמידי פנים שאת לא יודעת, רוברט גרין אומר לך משהו? בדיוק, אני חוזר בפעם האחרונה איפה הכסף?!״ רוברט, אבא שלי.
שיט! הכסף שהיה במזוודה.
מה לעזאזל עשית אבא?

״טוב נמאס לי ממכן״ הוא דוחף את טיפני הצידה ותופס את ידי מכוון אלי את האקדח ״אם את תתקשרי למשטרה או תעקבי אחרינו גם את וגם היא תהיו עמוק עמוק בתוך האדמה״ הוא מודיע לטיפני ויוצא
איתי סוגר את הדלת ״עזוב אותי!״ אני צועקת והוא מניח על פי סרט דביק לא נותן לי להמשיך לדבר
ואוחז בידי חזק מוביל אותי למטה. ״זוזי כבר כלבה״ הוא מאיץ בי ואילו יכולתי הייתי בועטת בו כל כך חזק עכשיו. הוא קושר את ידי חזק ואני לא הצלחתי להתנגד, הוא קושר סרט שחור על עיני ומכניס אותי אל תוך וואן שחור ונועל אותי בתא המטען.

במשך הנסיעה הוא נוהג כמו משוגע ואני חוטפת כמה מכות מבפנים כשאני עפה מהברקסים שלו. כעבור משהו שנראה כרבע שעה ההמכונית נעצרת ואני שומעת אותו טורק את הדלת מתקרב לעברי.
״קומי פרינססה, הולכים״ הוא פתח את הבגאז וגרר אותי החוצה אוחז בשיערי. הוא מוביל אותנו לעבר צריף קטן ומכניס אותי פנימה, יש מדרגות שמובילות למטה והוא גורר אותי עד למטה ואני חוטפת מלא מכות והראש שלי עומד להיתפוצץ.

הוא זורק אותי לפינת החדר ומותיר את הקשר ובמקום מחבר את שתי ידי לשלשלאות צמודות לקיר כך שידי לצידי גופי. בלי שאני שמה לב הוא מכניס מחט לצווארי ואומר ״בי מותק״ ואני רואה שחור.

-נקודת מבט טיפני-
״שון! מה אני יעשה הוא לקח את אליסון אני לא יודעת מי זה! אני מפחדת!״ אני צועקת על שון שלא מבין מה אני רוצה ממנו ״בסדר! אני יוצא אלייך״ הוא אומר ומנתק, אלוהים אדירים איך כל זה קרה עכשיו, מה הוא רצה מאיתנו? ואיך אליסון קשורה? איזה כסף לעזאזל? ״פאק״ אני אומרת לעצמי
להתקשר לליאם? אבל בטח אליסון לא תרצה, אבל למי אכפת מה היא רוצה, חטפו אותה! אני ממהרת להתקשר לליאם אבל בכל פעם הגעתי למענה הקולי.
ניסיתי עוד פעם אחת אחרונה ואותו דבר, נשמעה דפיקה בדלת ומיהרתי לפתוח לשון.
״תסבירי לי הכל״ אני מהנהנת וכולי דמעות, אני מסבירה לו שנכנסתי לחדר וישבתי להכין שיעורים כאשר מישהו התפרץ מהשירותים והחל להרביץ לי ולכוון אקדח לראשי, ואחרי כמה זמן שהוא הושיב אותי בשקט לחכות, אליסון נכנסה וקרה מה שקרה.

״זה חתיכת חרא מסובך״ שון אומר ומשפשף את מצחו בידו ״התקשרת לחבר הזה שלה?״ הוא שאל ״ליאם, וכן אבל הוא לא עונה לי, והם נפרדו״ אני מודיעה לו ״בסדר צריך להתחיל לחפש״
״הוא הזהיר אותי לא לערב משטרה אחרת הוא יפגע בה״ אני ממשיכה לבכות אבל מכריחה את עצמי להירגע בשביל אליסון. ״איך הוא היה ניראה, תדייקי כל פרט״ שון מבקש ממני ולוקח דף ועט.
״היה לו שיער שחור קוצים והוא היה די נמוך עם עיניים חומות, בסביבות גיל ה-40 בלי זקן, הייתה לו צלקת במורד הלחי והוא לבש רק שחור״ אני מסבירה לו כל פרט ששמתי לב אליו. ״אה וגם היה לו קעקוע בצד של כף היד, קעקוע של ניראלי תלתן בשחור״
אני נזכרת כיוון שתפס אותי ביד עם הקעקוע.

״יופי זה מעולה בייבי, חבר שלי עוסק בכל הדברים האלה ואולי הוא יוכל למצוא לנו התאמה לאיש שאנחנו מחפשים, רק תני לי להתקשר אליו״ אני מהנהנת בשקט מנסה להרגע במיטה. שון מדבר עם חבר שלו בנתיים בצד ואני שומעת שהוא מסביר לו את כל הפרטים והשטויות וסוגר את הטלפון.
״אני קופץ אליו לראות אם הוא ימצא״ ״אני באה, אני מפחדת להיות לבד״ אני אומרת כי ממה שקרה עכשיו אני מבינה כמה קל זה להיחטף. ״ברור בייב״ הוא אומר ואנחנו יוצאים לעבר מכוניתו מתחילים לנסוע.

-נקודת מבט של ליאם-
טיפני התקשרה אלי עשרות פעמים, לא יודע מה היא רוצה ממני, בטח כדי שאדבר עם אליסון, אבל כשאני ארצה לדבר איתה אני אדבר, האמת שאני מתגעגע אלייה כל כך, אבל חייב להחזיק את עצמי, אסור שהיא תיפגע יותר בגללי, כי זה לא עוצר בדין, יש לי עוד חברים כאלו ואחרים ששמו אותה על הכוונת וכמה אויבים שהדבר האחרון שאני צריך זה שהם יעשו משהו לאליסון. כל זה נועד בישביל להגן עלייה. אני מקווה שהיא תבין. היא אהבת חיי ואם יקרה לה משהו, זה יהיה היום שבו אמות.
״אתה בסדר?״ מוניקה חוזרת מהמטבח

-נקודת מבט טיפני-
״אז ככה, האיש שחטף את חברה שלכם, שמו
ג׳יימס בראון, הוא מבוקש על ידי המשטרה כבר כמה שנים על רקע של רציחות גנבות שקשורות לחובות״ אני מתיישבת על המיטה של חבר של שון, דניס, ולא מאמינה למה שאני שומעת.

״תמשיך״ שון אומר לו ונותן מבט בי לשניה ומשפיל את מבטו. ״אוקי״ דניס אומר בטון נמוך נאנח ״יש להם כמה מקומות הימצאות באזור הם בדרך כלל מתיישבים שם ושם ולפני כמה זמן מצאו כמה גופות של בחורות נערות.. סליחה טיפני״ הנשימה שלי נעצרת ושון מדבר במקומי ״זה בסדר דניס תמשיך, היא צריכה לשמוע את זה״ ״אוקי אז כמט שהראתי לך פה במפה אלה המיקומים שהם בדרך כלל מתחבאים״ הוא מצביע שוב על המקודות שנמצאות במפה שעל מסך המחשב. ״למה לא תופסים אותם אם יודעים איפה הם?״ אני שואלת ״אין להם ראיות נגדם, הם לא משאירים מאחורייהם ראיות אף פעם, בגלל זה הם עוד עושים מה שבא להם״
״טוב תודה אחי זה ממש עזר לנו״ שון מחבק אותו
״בהצלחה״ הוא אומר לנו ואני מנופפת לו לשלום ואנחנו יורדים אל המכונית.
אני מקבלת שיחה מליאם ״מה רצית״ הוא שואל

״מה רציתי? מה רציתי אתה שואל?!״
״תרגיעי מה יש לך״ הוא מעצבן אותי באדישות שלו
״אליסון נחטפה אז אל תגיד לי תרגיעי אידיוט״
״מה?! מתי?!״ הוא שואל ומשנה מיד את טון קולו
״לפני בערך שעה וחצי, הייתי בחדר ומישהו נכנס עם אקדח, כשהיא חזרה הוא עזב אותי וחטף אותה, לא יכולתי לעשות כלום״ יש שקט בקו לכמה דקות
״ליאם?״ ״
״איפה את״
״אני עם שון בדרך לחדר המעונות בחזרה, לבדוק אם יש רמזים או משהו, תבוא לכאן ואני יסביר לך הכל״
הוא מסכים ומנתק את השיחה.

מה יקרה אם לא נימצא את אליסון? מה יקרה אם הם כבר, הרגו אותה?