מאותו הרגע...

מאותו הרגע פרק 26

״מה אתה עושה פה״ אני שואלת בתוקפנות ובשקט מתפללת שליאם לא יצא עכשי ואחרת יהיה פה אסון .״יש לנו ספרות, אמרתי אולי נלך ביחד..״ ״לא לא לא.. לא עכשיו תלך לכיתה ניפגש שם״ אני מנסה להזיז אותו שילך אך הוא נשאר עומד ״למה מה הבעיה?״ הוא מרים קצת את הקול ואני משתיקה אותו ובודקת איפה ליאם.

יופי הוא עוד בפנים. ״פשוט תלך נו״ אני דוחפת אותו החוצה וליאם פותח את הדלת מתקדם לעברי, ואני מהר דוחפת את סקוט ונועלת את הדלת מקווה שהוא לא יתעקש וידפוק בדלת. ״מי זה היה״ הוא שואל  ברוגע ״טיפני, היא סתם רצתה חולצה״ ״אה״ הוא אומר ואני מקווה שהוא קונה את זה. לפתע נישמעת דפיקה בדלת וליאם מתרומם בכדי לפתוח את הדלת ואני מבינה שהלך עלי.

הוא פותח את הדלת ואני משפילה מבט כשהוא אומר ״הרגע היית פה טיפני, מה שכחת״ והוא צוחק ואני שיחררתי נשימה שלא ידעתי שהחזקתי וקמתי מיד לכיוונם כשטיפני לא הבינה על מה מדובר ואמרתי לליאם ״חכה פה״ ויצאתי עם טיפני לבחוץ וסיפרתי לה בלחש על מה שקרה והיא רק צחקה עלי. ״מאוד בוגר״ עיקמתי למולה פרצוף. ״בסדר בואי, נזרום עם הסיפור״ היא צחקה וניכנסנו.

היא חטפה את תיק האיפור שלה כמה בגדים ויצאה. נשקתי לליאם והוא נתן לי עוד נשיקה בראש. הוא הסתובב בכדי לארגן את הדברים שלו ועל גבו השרירי ומהמושלם מתמרחות המילים בצד הגב העליון ״love me for who i am" וחשבתי לעצמי כמה המשפט הזה מתאים לנו, אני לא עם ליאם בשביל משהו מסוים, אני איתו בגלל מי שהוא ואני יוכל להתגבר על כל הקנאיות שלי והעצבים שלו

כי בסופו של דבר אני אוהבת אותו בזכות מי שהוא.

אני נכנסת גם לצחצח שיניים, אני מורחת קצת קונסילר בגלל שהלילה עבר בצורה נוראית. לפחות התגברנו על זה. כשאני יוצאת ליאם עדיין בלי חולצה ואני עומדת לאבד את זה.
איפה החולצה שלו לעזאזל. ״בייב אני צריך ללכת יש לי עבודה למשך השבוע, אז אני יוכל לבקר אותך רק ברביעי״ מה? היום יום ראשון ״אתה מבאס״ אני מודיע מרוגזת ״אני מבטיח שאפצה אותך״ הוא מודיע בחיוך ״איך בדיוק?״ אני שואלת ״הנה הקדמה״ בשניה ידיו על ישבני והוא מרים אותי אליו, אני לופתת את רגליי סביבו והוא מטיח את שפתיו על שפתיי, החום הזה היה חסר לי.

אני חייבת להודות, אני מניחה את ידי מאחורי גבו והוא נושך את שפתיי, כשאנחנו ממשיכים טיפני פותחת את הדלת ואומרת ״יש פה יותר מיד הורמונים של נערים עכשיו עופו לי מהחדר״ אנחנו מתפקעים והוא מניח אותי בעדינות בחזרה לרצפה.
אני מנשקת פעם אחרונה את ליאם והוא תופס בזוית חולצתי ומתחיל להוריד אותה

״מה אתה עושה?״ אני לא מבינה ״החולצה שלי״ הוא מודיע וצוחק מלא. צליל כל כך מקסים ״אה״ אני אומרת מבוישת ובשניה שהוא מפשיל אותה ממני אני תופסת את החולצה שהכנתי להבוקר ולובשת אותה. הוא נושק לי על הלחי ויוצא החוצה. טיפני מחכה אותנו ואני מרביצה לה. אני צוחקת עליה ואנחנו מסיימות להיתארגן אני נדחפת אל הגינס הבהיר שלי עם הקרעים שיתאים לחולצת בורדו ששמתי, אני חוטפת את התיק עור השחור שלי ויוצאות מהחדר.

אני מתקדמת לשיעור וספרות וכשאני נכנסת השעה כבר שמונה וכולם ממוקמים. אני מתיישבת במקום הקבוע שליה בקדמת הכיתה אני לא רואה את בקוט, וכמו תמיד חוק מרפי לא מאכזב וכשהשיעור מתחיל סקוט מתיישב לידי.

הסתכלתי עליו מוזר ״לעבור?״ הוא שאל ״לא״ אמרתי בלי להסס למרות הבטחתי לליאם, הוא בסך הכל יושב לידי.
״אוקי״ הוא אומר בחיוך שבע רצון. מישהו נמוך עם שיער שחור שמנמן טיפה נכנס אל החדר ואומר ״שלום אני מר ארנולד והיום נלמד על ספרות עתיקה, אני כבר מודיע לכם שלמשימות הבאות תיצתרכו לקרוא השבוע את הספר ׳אמה׳ של ג׳ין אוסטן״
כולם מהנהנים ואני שמחה מבפנים, אומנם לא קראתי את הספר הזה אבל קיבלתי המון ביקורות טובות עליו ועכשיו יש לי סיבה לקרוא אותו.
״שכל אחד ישעם פתק עם שמו על צד הכיסא שלו כשי שלא יהיו פשלות״ כולם מגחחים ואנחנו מתחילים ללמוד.

כל השיעור אני מבחינה בסקוט שזורק אליי מבטים ״את העבודה תצתרכו לעשות בזוגות, אתם משוחררים״ מר ארנולד מודיע בסוף השיעור ״אז נעשה ביחד״ סקוט מודיע בחיוך ואני רק מהנהנת ואנחנו יוצאים מהכיתה.
אחרי שעה של אנגלית אני מתקדמת אל הקפיטריה ורואה את טיפני עם בחורה גינגית והיא מסמנת לי לבוא אלייהן.

״היי״ היא פונה אליי ואני מחזירה בחיוך, ומתיישבת ליד טיפני, הן היו באמצע שיחה וכל מה שרציתי זה לקום וללכת מכאן. הקול של הבחורה הגינגית היה כל כך צורם באוזן ולא יכולתי להקשיב לה. לא רציתי בכלל לאכול וכשהסתיימה הפסקת הקפיטריה נכנסתי לשיעור הבא שלי וככה עבר שאר היום, באיטיות רבה.

אני חוזרת אל החדר מוטשת ביותר ואני נישכבת במיטה. טיפני מתפרצת אל החדר ואומרת בהתלהבות ״מסיבה היום בעשר!״ ״לא ניראלי שאני יבוא״ אני מודיעה והיא מעקמת פרצוף ״את באה בלי ויכוחים״ והיא יוצאת מהחדר. איף אין לי כוח למסיבה. אבל אני מתגברת ויושבת להכין שיעורים, אני מסיימת את המשימות של השבוע ושבוע הבא כי אחרת אני לא יעשה אותם. אני מסיימת את המטלות ונכנסת להיתקלח שוטפת מעליי את כל המחשבות ופשוט נהנת מהמיים, כשאני יוצאת השעה כבר תשע בערב ואני מתחילה להיתארגן.