HOLD ME CLOSE

פרק 1 - בריחה

אני רצה בלי להסתכל לאחור. האוויר בריאותי הולך ונגמר ורגליי כבר בקושי מחזיקות את משקלי. אני כמעט מוותרת, אך כשאני רואה את האוטובוס עוצר בתחנה אני נכנסת בלי להביט לאן הוא מגיע. אני מתיישבת באחד מהמקומות הריקים אחרי שאני משלמת לנהג ונושפת לרווחה כשהוא ממשיך בנסיעה.

אני מביטה סביבי במעט האנשים הנמצאים ישובים במקומם ומחבקת את תיקי קרוב אלי. מכריחה את עצמי לא לבכות. הנסיעה ממשיכה והאוטובוס מתחיל להתרוקן עם כל תחנה, אך אני לא יורדת ממנו עד שהוא מגיע לתחנתו האחרונה, רוצה להגיע כמה שיותר רחוק.

אני יורדת אל הרחוב ומסתכלת סביבי. בוהה בתדהמה בבתים הגדולים שנמשכו לכל אורך השדרה וככל שהתקדמתי הבתים היו רק יפים ומפוארים יותר. המשכתי ללכת, לא יודעת לאן רגליי מובילות אותי. רוח קרה נשבה, גורמת לי להדק את הג'קט הדק אל גופי ולהתפלל שלא אקפא מקור.

"את בסדר שם?" קול נשי ועדין קרא מאחד הבתים. כיווצתי את עיניי, מנסה לראות מבעד לחושך המאפיל על עיניי. אימצתי את עיניי רואה דמות קטנה ודקה המתקרבת אלי, גורמת לי ללכת צעד לאחור. "מה את עושה פה בחוץ בשעה כזאת?" קול רך ונעים המשיך להתנגן באוזני ודמותה של האישה הופיעה מולי. שערה החום אסוף בפקעת צמודה, את גופה הדק מכסה שמלה ארוכה ועל פניה חיוך חמים שגורם לגופי להרפות מעט. "את גרה בקרבת מקום?" היא ממשיכה לשאול אך פי נשאר סגור. "יש לך איפה להישאר הלילה?" אני מנענעת בראשי לשלילה והיא מהנהנת בהבנה. "למה שלא תכנסי לשתות משהו חם, נורא קר בחוץ" חיוכה מתרחב ואני יכולה להרגיש האדיבות שבקולה. אני מתכוונת לסרב כדי לא להתעכב אבל כשאני מסתכלת סביבי ומבינה שאין לי באמת לאן ללכת אני מהנהנת בראשי והולכת בעקבותיה.

כשאנחנו נכנסות פנימה פי נפער ועיניי עוברות על כל סנטימטר בבית, מהתמונות הגדולות שהיו תלויות על הקירות, לספות העור המצוחצחות ועד לנורות הקריסטלים שהיו תלויות מהתקרה הגבוהה. הכל היה נראה כל כך יפה וכל דבר היה מסודר במקומו. "אוי, לא הצגתי את עצמי, איזה חוסר נימוס. אני קרלה" היא מציגה את עצמה ומחכה כמה שניות, כנראה מחכה שאעשה אותו דבר. "אמנדה" אני ממלמלת. "נעים להכיר אותך אמנדה. עכשיו בואי נדאג לך למשהו חם לשתות" היא אומרת נמרצות ומסמנת לי לבוא בעקבותיה למטבח.

"הנה לך" היא מניחה את כוס התה החמה על השולחן. "תודה" אני לוחשת ומשפילה את מבטי בכוס שבידי. "את רוצה להשתמש בטלפון להתקשר למישהו?" היא שואלת, אך אני רק משפילה את ראשי מטה. "אין לך אף אחד?" קולה הופך רך יותר.

"כדי שאני אלך" אני קמה מהכיסא ומתכוונת לעזוב את הבית אבל היא עוצרת אותי לפניי שאני מספיקה. "למה שלא תישארי פה הלילה?" היא מציעה ואני מכווצת את עיניי. למה שהיא תרצה להשאיר פה בחורה שמצאה ברחוב ולא יודעת עליה כלום? "אני לא מוכנה שבחורה צעירה תעביר את הלילה ברחוב, במיוחד כשיש לנו כל כך הרבה חדרים ריקים" אני שוקלת את זה לרגע ולבסוף מסכימה, זה עדיף מלישון על ספסל.