I'm Sorry

Part 9

״ נו שמישהו יוציא אותנו מפה! ״ דפקתי על הדלת.

״ אני לא מאמין שננעלנו פה. ״ הוא אמר

״ הצילו!!! נו הצילו יש פה מישהו?? ״ צעקתי

״ אני לא יכול יותר, חם לי וחנוק פה. ״ הוא אמר מוריד את החולצה שלו מתנשף מרוב חום.
פאק, שכחתי כמה הוא נראה טוב, למה אתה עושה לי את זה? מה חטאתי?
די, זה לא קורה לי, אני לא יכולה להיתקע פה דווקא איתו.

״ הצילוווו!!!! ״ לא יכולתי יותר.

״ טוב די לצעוק! הרסת לי את האוזן! ״ הוא התעצבן

״ ולי נמאס ממך! די! אני לא יכולה ואני לא אספוג יותר את ההשפלות האלה! אפשר לדעת למה אתה כל כך מגעיל אליי? למה אתה אוהב להתאכזר אליי? למה אתה שונא אותי?! ״ התקרבתי אליו

״ טוב עזבי אותי ״ הוא התעצבן והתרחק ממני

״ לא! לא אני לא יעזוב! אתה לא מבין שאתה פוגע בי? או שאתה מבין ופשוט נהנה לראות אותי סובלת?! ״ הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ מרגשות, הוא דופק מהר כל כך תמיד, רק כשאני איתו. ונמאס לי, פעם אחת ולתמיד אני רוצה להבין מה הוא שונא בי כל כך.

הוא שתק.
״ אולי תסתכל לי בעיניים ותגיד לי סוף סוף מה עשיתי לך שאתה כל כך שונא אותי?! ״ צעקתי עליו, לא יכולתי יותר, הזענו, היה חם.

״ תפסיקי נו! ״ הוא צעק בחזרה

״ לא, אני לא אפסיק עד שאבין למה אתה שונא אותי! ״ הרגשתי דמעה שנופלת
״ נ-נמאס לי להיפגע ממ-ממך כבר ״ גמגמתי, נצמדתי לקיר ולאט לאט התיישבתי על הריצפה
״ אני כל הזמן רק ניסיתי להשלים איתך.. ואתה? היית קר, ומגעיל. מההתחלה שנאת אותי. לא הבנתי למה. ניסיתי. אבל, המשכת לפגוע בי, שוב, ושוב, ושוב. ״ פרקתי כל מה שהיה לי להגיד
״ נו תגיד משהו! ״ התקרבתי אליו והסתכלנו אחד לשני בעיניים.
״ למה אתה שונא אותי כל כך?! ״ נשברתי

״ אני לא שונא אותך! ״ הוא צעק והצמיד אותי לקיר
״ אני לא שונא אותך בכלל, האמת ״ הוא אמר תוך כדי שהוא מתקרב אליי יותר, כך שפניו היו מול הפנים שלי, במרחק סנטימטר. היה לו פרצוף כעוס ופגוע באותו הזמן.
״ אני לא שונא אותך אני אוהב אותך, מבינה? ״ הוא החזיק בסנטרי וליטף אותי עם ידו אבל מיד העיף אותה משם.
הסתכלתי בעיניו, יכלתי לראות שהוא סובל כבר זמן רב.

״ מה? ״ שאלתי בשקט

״ אני אוהב אותך! ״ הוא הודה ודפק את היד שהצמידה אותי לקיר בחוזקה ״ יותר מכל דבר אחר. ״ הוא השפיל את עיניו.
״ מהרגע הראשון שראיתי אותך הבנתי שכן יש דבר כזה שנקרא אהבה ממבט ראשון. בהתחלה ניסיתי לשכוח אותך אבל כל פעם שראיתי אותך, או כשהייס הזכיר את השם שלך הרגשתי משהו שונה, אמיתי. לא יכולתי להדחיק את מה שקורה לי איתך. אז ניסיתי להיות אלייך מגעיל, אבל זה לא עבד. ראיתי שאני רק פוגע בך, אבל זה לא היה מרצון, אני רק רציתי לשכוח אותך. ״ הוא אמר ולקח נשימה.
יכולתי להרגיש את הכאב שלו, הוא הסתכל לי בעיניים ואני השפלתי מבט והתרחקתי ממנו. הלב שלי דפק מהר כל כך, הרגשתי פרפרים בבטן, משהו שקורה לי רק איתו. התביישתי, הרגשתי כל כך מטומטמת, הסתרתי את פניי עם ידיי, ואז הוא המשיך לדבר.
״ ואז באותו יום, באותו יום כשאמרתי לעצמי להפסיק להדחיק אותך ולפגוע בך, להגיד לך סוף סוף מה אני באמת מרגיש ומה אני עובר, ולהבין מה שקורה לי איתך, ראיתי אותך מתנשקת עם הייס. זה שבר אותי. לא רציתי לראות אותך יותר. תמיד ידעתי שיש בינכם משהו. זה פגע בי, אז החלטתי ללכת לאדריאנה ולנסות לשכוח אותך. כשראיתי שהילד הזה ניסה להתחיל איתך כמעט השתגעתי, לא יכלתי יותר. כשכמעט טבעת, רציתי למות, לא יכולתי לא לשאול אותך איך את מרגישה, לא יכולתי שלא לחבק אותך כשקר לך, הייתי בטוח שאם הרוח תזיז אותך, תישברי. לא יכלתי לתת לזה לקרות. שום דבר לא עזר לי, אני חשבתי עלייך כל היום, על הפנים שלך, הרכות שבך, החיוך היפה שיש לך, על האישיות המדהימה שלך. וחשבתי כמה אני רוצה לנשק אותך, להגיד לך כמה אני אוהב אותך, לדעת אם אולי את מרגישה אותו דבר, שתיהיה לי הזכות להגיד שאת שלי. אבל כזה אני, כשאני פגוע, אני מתרחק ופוגע. אני מצטער על מה שגרמתי לך לעבור, אני מצטער ״
הוא הוריד את ידיי והצמיד אותי אליו ושוב היינו במרחק של סנטימטר. הוא הסתכל עליי ודמעה קטנה נפלה מעיניו. מחקתי אותה, הרגשתי שהלב שלי לא מתפוצץ מתוך כעס ושנאה הפעם, אלא מתוך אהבה.
״ אני.. סליחה. על הכל. ״ הוא השפיל את עיניו וראשינו עדיין היו צמודים אחד לשני. הרגשתי עוד דמעה נופלת מעיני.
״ אני אוהב אותך, לורן. ״ הוא אמר ונישק אותי ברכות נשיקה ארוכה. נישקתי בחזרה, אני אפילו לא יודעת למה.
כשהתנתקנו, היה לו חיוך מאושר על הפרצוף.
״ זאת הנשיקה הכי יפה שהייתה לי, אני אוהב אותך ״ הוא רכן כדי לנשק אותי שוב אבל שמתי את האצבע שלי על פיו.
הוא לא הבין.

״ סליחה, נאש, ״ סובבתי את גבי שוב

״ על מה סליחה? לא עשית כלום ״ הוא סובב אותי חזרה

״ זה לא יכול לקרות. אני ואתה. אני מצטערת ״ הרגשתי שכמה דמעות כבר נפלו לבד
עיניו החלו להאדים

״ מה זאת אומרת לא יכול לקרות? ״ הוא תפס את סנטרי והעלה את מבטי אליו

״ זאת אומרת שאנחנו לא ניהיה ביחד ״ זזתי ממנו

הוא תפס בידי. ״ אבל למה? את.. לא אוהבת אותי? ״ הוא היסס
' ברור שאני אוהבת אותך, תמיד אהבתי אותך. ' רציתי להגיד.

״ זה לא קשור, פגעת בי יותר מידי. אני לא יכולה להיות איתך. אני לא רוצה להיפגע שוב ״ הוא הסתכל עליי במבט עצוב כל כך

״ תעני לי, את לא אוהבת אותי? ״ הוא פחד לשאול ואחיזתו בי התחזקה,

אם אני אגיד לו שאני לא אוהבת אותו, אולי הוא יירד מזה.
אבל אני לא יכולה לשקר בדבר כזה, זה אכזרי מידי.
ובכל זאת, אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע שוב.
״ תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי. ״ הוא הסתכל עמוק בעיני.

לקחתי נשימה עמוקה והרמתי את ראשי אליו.
הסתכלתי בתוך עיניו ואמרתי את זה.
״ אני לא.. אוהבת אותך ״ את החלק האחרון אמרתי בשקט.
בשנייה שאמרתי את המשפט הוא שחרר את ידי.
רציתי ללכת, לברוח, לנסות לקרוא לעזרה שוב, אך הוא סובב אותי מהר חזרה ומשך אותי לנשיקה מלאת עוצמה. לא יכלתי להתנגד. לא רציתי להתנגד. אבל הייתי חייבת.

״ לא ״ עצרתי אותו. הוא השפיל מבט ושחרר אותי.
מה עשיתי? שיקרתי. פשוט שיקרתי לו בפרצוף.

״ אולי עדיף שניהיה ידידים, לא? ״ התקרבתי אליו קצת יותר.

״ מה? כן, כן, ידידים. ״ הוא כיסה את פניו בעזרת ידיו.

״ באמת? ״ התפלאתי

״ כן. ״ הוא התרחק לצד השני של הכיתה.

~ • ~ (כעבור חודש)
חודש עבר מאז שנאש נגלה לפניי. המנקות הגיעו סוף סוף והוציאו אותנו משם. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, ועל הנשיקה. הוא לא הגיע לבית הספר כמה ימים אחרי. כשהייתי הולכת להייס היינו אומרים היי ומתנהגים רגיל אחד ליד השני, כמו ידידים, לא משהו מיוחד. אני רק יודעת שהיום אנחנו צריכים להיפגש שוב לבוגר-מתבגר.
אני לא יודעת מה לעשות. סיפרתי לג׳ורדן הכל, היא אמרה לי להתנהג רגיל. אבל אני לא יכולה להתנהג רגיל.
מאז אותו יום כל פעם כשראיתי אותו רציתי לרוץ אליו ולחבק אותו. כל פעם כשעינינו נפגשות אני מרגישה תהום שעוברת בינינו, כיאילו משהו חסר. הבטן שלי כואבת כשאני חושבת עליו. עכשיו הוא באמת שונא אותי.

~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~
חיכיתי כל כך שנגיע לפרק הזה כבר!!
מה אתם חושבים? 😊😊
נ.ב העלתי פרק היום ולא ביום שני בגלל שביום שני אני עושה חיסון ולא אוכל להעלות פרק 👎🏻