I'm Sorry

Part 13

התיישבתי בתדהמה על כיסא השולחן.
מייק הסתכל עליי ושתק.
דמעות התחילו לרדת. אני לא יודעת מה לעשות.

~ נ.מ נאש ~
יצאתי מביתה אך נשארתי מחוץ לדלת. הייתה שם שתיקה.
זה לא יכול לקרות. הכל כבר הלך כל כל טוב. הכל היה מתוכנן. אני מבין את מייק, באמת. אבל אני לא אוותר עלייה, אני לא. עד שסוף סוף יכלתי לקבל את אהבתה בחזרה, אני לא אתן למישהו להרוס את מה שיש בינינו.

״ איך יכולת לעשות את זה? זה החבר הכי טוב שלך! ״ קולה נשמע שבור, חנוק מדמעות. היא מגנה עליי, אני אוהב אותה כל כך. הרגשתי דמעה זולגת על לחיי. אני לא אוותר. קמתי והלכתי לביתי, מנגב את הדמעות, נכנס לחדר, ישר למיטה, בדיכאון.

~ חזרה לנ.מ לורן ~
״ אני יודע שהוא החבר הכי טוב שלי! ״ הוא צעק
״ אבל אני גם מכיר אותו טוב מאוד. הוא יפגע בך. אני בטוח. ״

״ איך אתה יכול להיות כל כך בטוח? ״ הדמעות ירדו לבד.
״ אני אוהבת אותו, והוא אותי. ״ נשברתי לו בין הידיים.

״ אין מצב, לורן! את תיפגעי! אני לא אעמוד בלראות אותך שבורה כמו פעם שוב! ״ הוא חיבק אותי חזק

״ אני כבר שבורה! ״ בכיתי. ״ לקח לנו זמן להיות ביחד. כל הזמן הזה קרו דברים בינינו, אני לא יכולה להכחיש שהתאהבתי בו! ״ בכיתי חזק יותר

״ עשית טעות, לורן. הוא יפגע בך. ״ הוא ניגב את דמעותיי,

״ הוא אוהב אותי. אין לך מושג אילו דברים יפים הוא אומר ״ חייכתי כשנזכרתי בו.
״ הוא עושה אותי מאושרת, זה לא מספק אותך? ״

״ לורן, אני דואג לך. אני לא אתן לך להיפגע, מצטער ״ הוא היה נחוש בדעתו

״ אני שונאת אותך ״ רצתי לחדר ונשכבתי במיטה. הדמעות ירדו ללא הפסקה. עד שהכל הלך טוב.. זה לא יכול לקרות.
הכרית כבר הייתה רטובה לגמרי, הדמעות שלי כיסו את פניי, ולאט לאט נרדמתי.

~ • ~ (כמה ימים אחרי, בוקר)
ירדתי למטה עם התיק. מייק חיכה לי. לא דיברתי איתו מילה. חשבתי על נאש. אני מתגעגעת לחיבוקים שלו יותר מהכל, הם מרגיעים אותי ונותנים לי תחושה כל כך טובה. אני מתגעגעת לחום שלו. לריח שלו. זה רק גורם לי לשנוא את מייק יותר ויותר.
הגענו לבית הספר, מייק כבר התייאש לנסות לדבר איתי.

לא נכנסתי לכיתה היום. לא רציתי. הלכתי לאותה כיתה שאף פעם לא משתמשים בה. מקום המפגש שלנו. רק כדי להיזכר בכמה רגעים היפים שעברנו פה ביחד. כדי להיזכר בו.
היינו זמן קצר כל כך ביחד אבל אני מרגישה מאוהבת כל כך.

התיישבתי על שולחן אחד, הגב שלי היה מופנה לדלת הכיתה. הייתי מקופלת, הדמעות זלגו, אבל לא רציתי לבכות. הצלצול כבר נשמע מזמן. אני יושבת פה. לבד.