I'm Sorry

Part 34

״ איך נפלתי בפח שלך.. כמה עבודה השקעת.. גרמת לי להתאהב בך! ״ היא צעקה את המשפט האחרון.
״ לורן.. ״ הוא מלמל וניסה להחזיק את ידה.

״ אל.. תיגע בי. ״ היא העיפה את ידה בגועל
״ אני שונאת אותך. ״ היא רצה החוצה, אני ודניאל רצנו אחריה, ומייק הצטרף, היא יוצאת מהבית בריצה, ״ לורן, עצרי! ״ מייק צועק לעברה.
ואז.. ״ לאאאא!! ״ צעקתי
היא רצה לכביש, ומכונית נכנסה בה, ראיתי את לורן עפה אחורה, ומשתטחת על הכביש.
״ לא! לורן!! ״ צעקתי ורצתי אליה

״ לורן.. לורן.. ״ דמעה זלגה על לחיי, מייק היה לחוץ, הוא היה שבור ולא ידע מה לעשות.

״ היא נושמת? יש לה דופק? משהו?! ״ מייק צעק, ודניאל פשוט עמד בצד, בשוק.
פניה היו חבולות, מבטנה יצא דם, כמויות של דם, מה שהלחיץ אותי כל כך אז ניסיתי לעשות הכל מהר יותר,

״ יש לה דופק, מייק! ״ צעקתי אליו בחיוך, הוא התרגש אך מיד התעשת ועבר לצעוק על הנהג,

״ תגיד אתה מטומטם?! אתה לא רואה שילדה עוברת בכביש?! ״ הם התחילו לריב. אותי לא עיניין כלום, רק שלורן תיהיה בסדר.

״ לורן.. לורן.. בבקשה תפתחי את העיניים, נו.. בישבילי.. ״ התחננתי ואז לקחתי פיקוד, יש בית חולים במרחק שני רחובות, אז נשאתי את לורן על שתי ידי והתחלתי לרוץ, לפני שיהיה מאוחר מידי.
מייק ודניאל רצו אחרי, ונכנסנו כולנו מהר לתוך בית החולים. בלי הרבה מחשבות, לורן מהר הובהלה לחדר ניתוח.
שלושתינו חיכינו, מחוץ לחדר, לא יודעים מה עוד לעשות עם חיינו. כמות הזעם שהרגשתי כרגע כלפי דניאל.. עצומה.
למייק לא היו דמעות, כמוני, מייק לא מוכן להראות את הרגשות שלו. גם אני הייתי כזה, עד שהכרתי את לורן.

אני לא מאמין! זה הכל באשמת דניאל, זה הכל בגללו! בגללו לורן נמצאת עכשיו בסכנת חיים! אני שונא אותו!
קמתי מהכיסא לעבר דניאל, מייק קם בלחץ, מפחד ממה שאני הולך לעשות. ״ נאש, תירגע, ״ שמעתי אותו מלמל.

״ אני שונא אותך! ״ תפסתי את דניאל בחולצתו והעפתי אותו על הריצפה.
״ נאש, תרגע! ״ מייק צעק בכל כוחו,
התחלתי להכות את דניאל, הוא התנגד וניסה להרביץ בחזרה אבל אני הרבה יותר חזק ממנו,
״ אתה מבין שהיא שם באשמתך?! אתה מבין שהיא בסכנת חיים עכשיו בגללך?! ״ הכיתי אותו, הוא הועף על הריצפה, מייק ניסה להפריד בינינו, אנשים הסתכלו מסביב בלחץ, מתלחששים ביניהם. רק המחשבה לאבד אותה גורמת לי.. להישבר, להתפרק. הכל קורה כל כך מהר.. אתם לא יודעים מה היה כל החודש הזה, זה היה החודש הכי נוראי בחיים שלי.

~ • ~
אנחנו שם כבר חמש שעות, חיכינו כל כל הרבה זמן.
דניאל? העפתי אותו. לא מגיע לו להיות פה.
קראנו לאמא של לורן, ודיברנו על לקרוא להייס ולג׳ו. מייק אמר שלא כדאי להדאיג אותם, שנקרא להם אחרי שנדע מה קורה איתה.
הרופא לבסוף יצא החוצה ואנחנו כמובן שרצנו אליו,
״ מה מצבה? ״ אמא שלה בכתה, אני לא מסוגל להתחיל לתאר בכלל מה עובר עלייה, לשמוע שהבת שלך חצי נדרסה ועכשיו בחדר ניתוח זה.. הורג.