I'm Sorry

Part 28

~ • ~ (כעבור שלושה ימים)

עברו רק שלושה ימים מאז שאני ונאש נפרדנו, ועדיין הוא חסר לי כל כך.. אבל בכל זאת לא אוכל להיות איתו, תמיד אחשוב שהוא אוהב מישהי אחרת. הוא פגע בי יותר מידי.
אבל... הוא חסר לי, אני מתגעגעת לנשיקות שלו, לחום שלו שעוטף אותי ומרגיע אותי כל פעם מחדש.. לאהבה שלו.. לאן כל זה הלך?
אני והוא לא דיברנו כמובן, מאז אותו יום.

אני בחדר שלי, מנגנת. כן, לא סיפרתי קודם אבל אני מנגנת בפסנתר עוד מאז שאני ילדה קטנה. כשהייתי ילדה קטנה אמא שלי קנתה פסנתר צנוע ומרוב שרציתי ללמוד איך לנגן פשוט לימדתי את עצמי. לאט לאט השפרתי וכשגדלתי העברתי שיעורים פרטיים, זה עזר קצת עם המצב הכספי בבית.

הדמעות עולות בעיניי, כל דבר שאני עושה מזכיר לי אותו, הבושם שלו שאפשר להריח אותו אצלי באמבטיה, הבגדים שיש לו פה שעוד לא לקח, כשאני במיטה אני מתגעגעת לחום שהייתי מרגישה כשהיינו מתכרבלים ביחד.. הכל נשאר, אני לא סובלת את זה. אני לא סובלת את ההרגשה הזאת.

הלכתי לכיוון הארון והוצאתי את אחת החולצות שלו, שמתי אותה עליי. היא ענקית עד כדי כך שאני יכולה ללבוש אותה בתור שמלה. הרחתי את הריח שלו כיאילו הוא היה פה לידי, אני מתגעגעת לזה כל כך.

מייק ונאש נשארו חברים הכי טובים, וזה בסדר מבחינתי. מייק בוחר את החברים שלו ולא רציתי שהם יפסיקו להיות חברים בגללי. אני מניחה שהם לא מדברים על זה, בטח לא נעים להם.

מייק הודיע לי שבאים אליו חברים עוד מעט אז נשכבתי במיטה. הריח שלו עולה מחולצתו, מדגדג באפי וגורם לדמעות לעלות בגרוני, אני מתגעגעת אליו יותר מיום ליום.
דפיקה נשמעה על הדלת, ׳בטח מייק׳ חשבתי לעצמי, אז קמתי לפתוח,

בעודי פותחת את הדלת שמעתי את קולו של מייק אומר, ״ אני כבר מגיע ״ ומיד הבנתי שמי שדפק על הדלת הוא לא מייק, נאש עמד מולי. לא.. אני צריכה לראות אותו גם מחוץ לבית ספר?
באתי לסגור את הדלת אך הוא עצר אותה עם רגלו, הוא נכנס פנימה וסגר את הדלת.
״ אתה יכול לצאת בבקשה? ״ גירדתי בראשי, ניסיתי להיות מנומסת ולא לבכות לו בפרצוף.

״ לא. ״ הוא נעמד קרוב לפניי, מקרב את פניי לשלו עד כדי כך שיכלתי להרגיש את נשימותיו עליי, הלב שלי התחיל לדפוק ממש מהר, ברור שאני עדיין אוהבת אותו.. זו לא שאלה בכלל. זזתי כמה צעדים אחורה, עד שנתקעתי בקיר.

״ ביקשתי.. ״ לא הצלחתי לדבר, פחדתי שכל הדמעות ייצאו במכה, שלא אתגבר על זה.
״ שתצא.. ״ סימנתי את הדלת,

הוא הסתכל עליי בפרצוף רציני אך עצוב, הוא נצמד אליי, לא נותן לי ללכת, כיאילו הוא בא לקחת משהו,
״ אני רואה שאת לובשת את החולצה שלי.. ״ הוא חייך מסתכל עליי מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
״ סליחה.. אתה.. רוצה אותה בחזרה? ״ הרגשתי אני מתפרקת לו מול הפנים, ולא רציתי.

״ לא. למה את לובשת אותה? ״ הוא התחכם למרות שהאווירה הייתה כבדה

״ סתם.. היה לי קר ולא מצאתי את הסוודר שלי. ״ חירטשתי לו איזה תירוץ,
״ באת לקחת את הבגדים? ״ הדמעות זלגו, אני רוצה אותו בחזרה כל כך, הוא הניד את ראשו לשלילה והשפיל את עיניו שהחלו להיות אדומות,

״ באתי לבקש ״

״ מה באת לבקש? ״ נשברתי, אני חושבת שפניי היו אדומות כל כך שנראתי כמו עגבניה. אני פגועה ממנו כל כך, הוא לא יודע כמה.

״ אני יודע שבחיים לא תסכימי לחזור אליי ״ הוא אמר והנהנתי.
״ אז באתי לבקש נשיקה אחרונה ״ הוא אמר במהירות תופס בפניי מנשק אותי ברכות עם המון תשוקה, בהתחלה התנגדתי אבל אז כמובן שהרפיתי, התגעגעתי אליו כל כך.. אל הטעם שלו, הריח, החום.

״ אני לא יכולה להיות איתך ״ קמתי מהר לכיוון הדלת,

״ אני מבין, ״ הוא השפיל את ראשו ובא לצאת מהחדר,

״ אתה לא מתכוון אפילו להילחם עליי? באת פשוט לנשק וללכת? ״ אני בן-אדם הפכפך.

״ את רוצה שאני אלחם עלייך? יש לי סיכוי במלחמה הזאת בכלל? כמו שאני מכיר אותך את לא תסכימי לדבר איתי יותר בחיים! ״ הוא דפק את ידו על הקיר

״ אתה מדבר?! מה עם המלחמה שלי?! אתה התאהבת במישהי אחרת! יש לי סיכוי מולה?! ״ סובבתי את ראשו אליי

״ את יודעת שאני תמיד אוהב אותך. ״ הוא לקח את ידו שעליה נמצאת הטבעת ולקח את שלי,
״ נשבענו לאהוב לנצח, זוכרת? ״ הסטתי את פניי ממנו,

״ אתה זה שהתאהב במישהי אחרת, ״ שילבתי את ידיי,

״ אני לא שולט על הרגשות שלי, בדיוק כמו שלא שלטתי עליהן כשהתאהבתי בך.. ״ הוא ליטף אותי.

״ בבקשה, לך, לא טוב לי להיות איתך. ״ סימנתי לו לצאת.

הוא יצא מהחדר ועזב אותי לבד, יחד עם הדמעות.

~ • ~ (כעבור שבוע)

הזמן עובר כל כך מהר.. אני ונאש מחליפים מבטים עצובים כל פעם בבית הספר, כואב לי לראות אותו ככה.
החלטתי ללכת ולדבר איתו. אולי מגיעה לו עוד הזדמנות?
חיכיתי להפסקה, אני כל כך רוצה לדבר איתו.
כל השיעור רק חשבתי על הדברים שאגיד לו כדי שנחזור.

הצלצול סוף סוף הגיע, ואני קמתי מהר ורצתי החוצה מהכיתה.
מישהו עצר אותי בדרך, הייס.
״ לאן את כל כך ממהרת לור? ״ הוא צחק

״ לאח שלך ״ חייכתי

״ מה? ״ הייתה לו הבעה מוזרה

״ החלטתי לתת לי ולו עוד הזדמנות! ״ התרגשתי
״ ביי הייססססס ״ רצתי

״ לור! חכי! אני לא חושב שזה רעיון טוב! ״ שמעתי אותו צועק. לא עיניין אותי, אני ונאש נחזור היום. כנראה שרק הייתי צריכה את הזמן שלי לעצמי.

נכנסתי לכיתה שלו, וחיפשתי אותו בעיניי,
הנה הוא! התרגשתי לראותו.
רגע.. לא... אני מדמיינת?
הוא.. ואמילי.. מתנשקים?

~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~
אוף.
❤️❤️