I'm Sorry

Part 32

~ • ~ (בערב)
דפיקה נשמעה על דלת חדרי.
קמתי לפתוח את הדלת, נאש עמד מולי.
״ מה אתה רוצה? ״ סיננתי,
הוא נכנס בפרצוף עצבני וסגר את הדלת.

״ אני לא מאמין שאת חברה של בן דוד שלי! ״ נאש התעצבן והצמיד אותי לקיר, יופי באמת, הרבה זמן הוא לא עשה את זה.

״ אני לא ידעתי שאתם קשורים בכלל! ״ התעצבנתי בחזרה, חוצפן! מי הוא חושב שהוא??

״ ועכשיו את יודעת, לא תיפרדי ממנו?! ״ הוא התקרב יותר קרוב עם פניו אל שלי.

״ לא, למה לי? ״ איזה חצוף! מה הוא מבקש?!
״ אני ביקשתי לראות אותך ואת האמילי הזאת מתנשקים לי מול הפרצוף שבוע אחרי שנפרדנו, נאש?! שבוע?! ״ הדגשתי

״ אני לא התכוונתי! ״ הוא הסתכל עליי לתוך עיני שכבר היו מלאות בדמעות, זה מחזיר אותי אחורה. אני לא יודעת אם הוא יודע שאני עדיין אוהבת אותו.

״ לא התכוונת גם לנשק אותי, נכון?? באיזה זכות אתה חושב שאתה מנשק אותי? ועוד בלי שאדע! ״
״ לא התכוונת, לא התכוונת לכלום, ועכשיו אתם ביחד. אז מה אתה בא לבקש? שאני אפרד מדניאל בגללך? ״  אמרתי בכעס,

״ כן! ״ הוא צעק.

״ למה?! ״ צעקתי בחזרה, הפנים שלנו היו קרובות כל כך,
״ אפילו את הטבעת הורדת! ״ דמעה נפלה על לחיי, הצבעתי על ידו איפה שהייתה הטבעת בה נשבענו לאהוב לנצח. הוא הסתכל עליה והחזיר את מבטו.

״ כי ככה! כי את לא יכולה להיות בת הזוג של בן הדוד שלי! ״

״ אתה אגואיסט חסר רגישות, נאש ״ ניגבתי את דמעותיי

״ ואת מפונקת עם לב מאבן! ״ הוא כעס

~ נ.מ נאש ~
״ לי יש לב מאבן?! ״ היא צעקה עליי ובכתה, בבקשה רק שלא תבכה.

׳כן! את לא קולטת שאני עדיין אוהב אותך?!׳ רציתי להגיד.
״ אני שונא אותך ״ נפלט לי.
שיט לא, למה אמרתי את זה?!

~ חזרה לנ.מ לורן ~
״ אני שונא אותך ״ הוא אמר בקרירות וכיסה את שפתיו עם ידיו בשוק. פערתי את עיניי. הרגשתי חלשה, הרגשה מגעילה כזאת.
לא חשבתי שהוא יגיע לרמה כזאת. הלב שלי נשבר למיליוני חלקיקים.
״ אני לא התכוונתי.. ״ הוא היה בשוק ממה שאמר.

הרגשתי שקשה לי לנשום, שקצב ליבי מאט ועיניי דומעות ללא הפסקה.
״ תגידי משהו.. ״ הוא החזיק את ידי אך העפתי אותה,

״ לך ״ נשברתי והתיישבתי על המיטה. הוא שונא אותי?

״ לא.. תגידי לי שאת שונאת אותי, תגרמי לי לסבול, בבקשה. ״ הוא התכופף על ברכיו מולי, כשאני יושבת על המיטה, שבורה, ריקה.

״ אני בחיים, לא אגיד לך שאני שונאת אותך, אתה יודע למה? ״ הוא הניד את ראשו לשלילה והדמעות פשוט המשיכו ליפול מעיניי, הוא אפילו לא יודע למה.
הרמתי את ידי, היד עם הטבעת שלא הורדתי, מולו.
״ כי נשבענו לאהוב לנצח. ״ אמרתי בקול חלש והשפלתי את פניי.
״ כי אני עדיין אוהבת אותך, נאש ״ הרמתי את ראשי והסתכלתי לתוך עיניו, הכל היה מטושטש מדמעות.
״ כי אני כזאת מפגרת כי אני בחיים לא אפסיק לאהוב אותך, מבין?! ״ אמרתי ונישקתי אותו, הוא ליפף את רגליי סביב גבו כמו תמיד, כמו שאני אוהבת.

״ אני תמיד אוהב אותך ״ הוא אמר בין נשיקות
הבטן כאבה לי מלשמוע את המילים האלה יוצאות מהפה שלו.

״ לא, עצור, מה אנחנו עושים? ״ עצרתי אותו וקפצתי מידיו, התיישבתי על המיטה ונגעתי בשפתיי, התגעגעתי לנשיקות שלו, ממש.
״ אני עם דניאל, ואתה עם אמילי. וככה זה צריך להישאר. כך או כך אני לא רוצה לפגוע בדניאל ״ אמרתי מנגבת דמעות אחרונות.

״ זה מה שאת חושבת? שזה צריך להישאר ככה? ״ הוא התיישב לידי עם ראשו מושפל בין ידיו.

״ אני חושבת שאני ואתה צריכים להתרחק. שזה הכי טוב בישביל שנינו. ״ הוא הרים את ראשו והסתכל עלי,
״ כי.. כי כשאני רואה אותך אז בא לי לנשק אותך ו.. ״ נישקתי אותו מהר נשיקה קטנה על שפתיו הרכות, פתאום פניו קרנו במקום להיות עצובות ושבורות, ״ ו.. ״ מלמלתי,
״ ו..די. אי אפשר ״ קמתי מהמיטה, הוא תפס בידי
״ תפסיק, אל תהפוך את זה ליותר קשה ממה שזה. ״

״ אבל אנחנו אוהבים. ״ הוא אמר בקול עצוב והצמיד את גופי אל שלו.

״ אתה אוהב מישהי אחרת. ״ הסטתי את פניי משלו.
פניו נהפכו עצובות,
״ לורן.. אמילי היא בעצם.. ״ הוא היה מפוחד ומבועת,
״ אמילי.. ״ נו, בבקשה תסיים את המשפט!
״ לא משנה. ״ מעצבן אחד.

״ נאש.. זה לא מתאים. אתה בעצמך העדפת את אמילי על פניי, אם היית רוצה אותי.. היית נלחם עליי. ״

״ לורן, אני לא יודע מה את חושבת עליי כבר. אבל אני רוצה שתדעי דבר אחד. ״ הוא הסיט את פניי חזרה לשלו.

״ מה? ״ אמרתי וקולי היה נשמע כתינוק.

״ אני בחיים לא הפסקתי לאהוב אותך. ואני גם לא אפסיק. ״ הוא הוציא את הטבעת מכיסו ושם אותה על אצבעו.
״ היא תמיד עליי, תמיד. ״ הוא אמר והיה כל כך חמוד.
אבל לא, הוא פגע בי יותר מידי.
הוא הסתכל עליי ועל היד שלי.

״ עדיף שנשכח אחד מהשני.. ״ אמרתי מתקדמת לכיוון הדלת ופותחת אותה.

״ לורן.. ״
היה לו מבט כל כך עצוב.
״ עכשיו לך. ״ ניגבתי את לחיי.
הוא יצא מהחדר והלך.
מה עשיתי?

נשכבתי על המיטה והדמעות לא מפסיקות לזלוג. נזכרתי בכל מה שעברנו יחד, אני והוא. אני חושבת שהפעם זה באמת.. הסוף.

~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~
אז זה הסוף של לורן ונאש? 😓

רגע מה? שני פרקים נשארו עד לסוף? מה?

❤️❤️