I'm Sorry

Part 29

הוא.. ואמילי.. מתנשקים?
לא זה לא יכול להיות.. הרגשתי דמעות חונקות את גרוני, שוב הרגשת הבגידה הזאת. קצב ליבי עולה במהירות, הוא אפילו לא שם לב.
מייק קלט אותי עומדת בצד מסתכלת עליהם, עם דמעות.

״ לורן.. ״ מייק התקרב אליי,

״ עזוב, מייק, זכותו להיות עם מי שבא לו ״ הדמעה הראשונה זלגה.

״ למה את פה? ״ הוא שאל בחשדנות מלטף את כתפי.

״ רציתי.. ״ גמגמתי בבכי, ״ רציתי להגיד לו שאני סולחת לו, שאני רוצה שנחזור, ש.. ״ התפרצתי בבכי, פרצופו של נאש המחייך הוסט אליי והפך לפרצוף מבין של המצב הנורא שאליו הוא נקלע.

״ לורן.. ״ נאש גמגם וקם מהר מהכיסא

יצאתי החוצה מהכיתה, לאותה כיתה שאליה אני רצה כל יום בשבוע האחרון. יצאתי מהר כל כך, כי ידעתי שהוא רץ אחריי, וידעתי שהוא יותר מהיר ממני.
נכנסתי לכיתה מנסה לסגור את הדלת עליו, אבל הוא יותר חזק, מן הסתם.

״ לורן, את מוכנה להפסיק? ״ הוא הושיב אותי על השולחן.

״ אל תיגע בי. ״ פרצופי היה מלא בדמעות,

״ לורן.. לא רציתי לפגוע בך.. ״ הוא דיבר עם הידיים וניסה להתקרב אליי, ואז שמתי לב למשהו ששבר אותי.
הסתכלתי על ידו ופרץ הבכי שלי התגבר, הוא הוריד את הטבעת, הוא פשוט שכח ממני.

״ די לבכות, זה לא שווה דמעה אחת שלך. ״ הוא ליטף את פניי וניגב את דמעותיי.

״ איך.. ״ שוב גמגמתי, ״ איך יכול-יכולת לעשות לי את זה? ״ הדמעות זלגו, לא מפסיקות.

״ לורן, אני מצטער.. אני לא התכוונתי שתפגעי ״ הוא ניסה להסביר,
״ למה באת לכיתה שלי בכל מקרה? ״

״ לא משנה.. ״ ידי החליקה על פניי, מנגבת את הדמעות.

״ נו..? ״ אמר מתעקש לתשובה.
״ נו לורן למה באת! ״ הוא אמר מעוצבן.

״ רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ואני רוצה שנחזור כי כואב לי בלעדייך, טוב?! ״ לא יכולתי יותר, צעקתי, רציתי להוצא את כל העצב והכאב שהרגשתי באותו רגע. פרצופו של נאש נעגם, הוא נהפך עצוב ומלא חרטה.

״ אני.. אני לא ידעתי.. ״ הוא גירד בראשו.

״ זה בסדר.. ״ קיפלתי את רגליי, ״ אני מאחלת לכם המון הצלחה.. אתה יודע, בקשר שלכם.. ״ אמרתי וסימנתי לו לצאת

״ נו.. לורן.. ״ הוא ניסה לקרב אותי אליו

״ מה לורן, מה לורן? ״ התעצבנתי