I'm Sorry

Part 25

״ אני מטומטם, אני כל כך מטומטם. ״ עיניו היו קצת נפוחות, הוא הסתכל עליי, נותן לי פרצוף מתחרט שגורם לי לחשוב,

״ מה זאת אומרת..? ״ שאלתי בחשדנות,
״ מה עשית נאש? ״ זזתי לאט לאט אחורה משכיבה,

״ אני.. ״ הוא התחיל לדבר

~ נ. מ נאש ~
״ אני.. ״ לא, אני לא יכול לספר לה.
״ טוב כן, זה אני! ״ ניסיתי להיחלץ מהמצב שאליו נקלעתי.

״ מה אתה?! ״ לורן כבר הספיקה להתעצבן.

״ אכלתי לך את השוקולד, זה אני נו. ״
אני שקרן. כל מה שאני יודע לעשות זה לשקר כי אני מפגר. כשהיא תגלה את זה... היא תשנא אותי. אני לא מסוגל לאבד אותה, לא עכשיו!

~ חזרה לנ.מ לורן ~
״ גאד, נאש! ״ הרבצתי לו קלות בחזהו,

״ כבר הייתי בטוחה שבגדת בי או משהו. ״ צחקתי ונתתי לי חיבוק אוהב ולא רציתי לעזוב, אני מרגישה תחושה כל כך טובה כשאני איתו, תחושה כזאת שקשה להסביר.

״ אממ, נלך לישון, בייב? ״ הוא שחרר אותי בתנועה מוזרה, אני יכולה להבטיח שהוא עדיין מסתיר ממני משהו. אולי זה לא דבר רע? אני חייבת לחשוב מהצד.

״ כן, נלך לישון. ״ אמרתי וישנו יחד כפיות.

~ • ~ (הבוקר שלמחרת)
״ בייב.. ״ שמעתי קול כבד של בוקר מדבר

״ די אני רוצה לישון ״ חיזקתי את אחיזתי בידו שעטפה אותי.

״ בייב, יש בית ספר. ״ הוא אמר

״ אוףף בוא לא נלך היום ״ נאנחתי וקמתי לתת לו חיבוק, הוא התנהג מוזר אבל הנהן.
זה גם היה בוקר מוזר מאוד, הוא לא חייך אליי, לא חיבק אותי, אפילו לא נשיקה קטנה. משהו מוזר קורה פה, ואני לא אוהבת את זה.

ישבנו לאכול חביתה, וסלט, יחד עם שוקו, יצא ממש טעים האמת.
לפתע שמענו צלצול בוקע מהטלפון של נאש.
פניו קרנו כשראה את הצג שהופיע, ״ מה.. מי זה.? ״ ניסיתי להסתכל בחשדנות

״ אמ.. אמילי.. ״ הוא גירד בראשו, מה היא רוצה ממנו?

״ תביא לי שנייה את הטלפון. ״ מסרתי את ידי בעוד הוא שם את הטלפון אצלי ביד.

-״ הלו? נאש? ״ נשמע קול בוקע מהצד השני של קופסאת המתכת הטיפשית הזאת,

״ לא, זאת חברה שלו. ״ עניתי, ולא בצורה מגעילה. אמרתי לה את זה בטון רגוע. גם לא רציתי להישמע עצבנית או מבואסת, לא רציתי לפגוע בה או משהו, אבל למה היא מתקשרת אליו?