I'm Sorry

Part 27

~ • ~ (למחרת)

התעוררתי בחדר של נאש, הרגשתי יד מלטפת אותי, משרירה בי תחושה נעימה. פקחתי את עיניו ונאש נגלה מולי. הוא היה בלי חולצה, כמה פעמים אמרתי כבר שהוא נראה ממש טוב?
הוא נגע בצלקת שמתחת לעין, מיד הפרצוף שלי נהפך כואב,
״ סליחה! ״ הוא נבהל

״ בסדר ״ הסתובבתי לכיוון השני וגבי היה מופנה אליו.

״ לורן.. ״ הוא מצמיד אותי אל גופו, שתקתי.
״ נו לורן.. ״ הוא קפץ מעליי כך שהוא שוב היה מולי.

״ מה? ״ הסתכלתי לתוך עיניו הכחולות, אני טובעת בהן כל פעם מחדש.

״ תדברי איתי. את שונאת אותי? ״ הוא אמר בקול מתוק עצוב, משפיל את עיניו

״ לא ״

״ בייב.. ״ הוא חיבק אותי חזק
״ אני רוצה שתדעי, שכל מה שאני עושה, לא משנה מה, אני תמיד אוהב אותך. ואני לא רוצה לפגוע בך. תדעי את זה. ״
אמר מסתכל לתוך עיני

״ אני יודעת ״

״ אני לא מגיע לך. מגיע לך מישהו טוב יותר. ״ הוא נשכב על המיטה והסתכל על התקרה.

״ איזה שטויות. שתוק כבר. ״ התעצבנתי

״ אני רציני. אנחנו צריכים לדבר. ״ הוא התיישב והסתכל עליי.

״ ידעתי.. ״ התיישבתי מולו.
״ נו, דבר. ״ נאנחתי, זה בטוח לא דבר טוב.

״ רגע, לפני הכל, ״ הוא אמר ופשוט נישק אותי. נשיקה אמיתית, מוזרה, עם טעם של סוף.

״ לורן, את יודעת שאני אוהב אותך, נכון? ״ הוא החזיק את ידי וקולו היה לחוץ, הנהנתי בחיוב.
״ אני פשוט לא רוצה לפגוע בך, אני לא יכול לשמור את זה בבטן יותר. ״ הפנים שלי נהפכו רציניות, מודאגות.
״ אני.. אני כל כך מצטער לורן ״ דמעה זלגה על לחיו.

״ מה.. מה קרה? ״ הפרדתי את ידי משלו והתרחקתי ממנו.

״ אני.. התחלתי להרגיש משהו לאמילי. ״ הוא אמר, הלב שלי נשבר.

״ עד לפני שבועיים הייתי האהבה הכי גדולה שלך. עכשיו אני צריכה לחלוק את הלב שלך עם מישהי אחרת? ״ הרגשתי שדפיקות ליבי נמהרות ודמעות כבר עולות בגרוני.

״ חכי.. לא סיימתי.. ו.. הרגשות שלי התחזקו והתחזקו.. ולא רציתי, אני נשבע ״ הוא הסתיר את פניו
״ והתנשקנו.. ״ הוא אמר בקול שבור

״ לא.. ״ מלמלתי. הלב שלי נפל, נשבר, הרגשתי כיאילו חוצים אותי לשניים. זה לא יכול לקרות.. הוא.. בגד בי? הוא התאהב במישהי אחרת? לא.. זה לא יכול להיות..
הדמעות עלו וירדו על לחיי, לא השמעתי שום קול, הדמעות רק ירדו.

״ לורן.. אל תבכי ״ הוא ניסה לחבק אותי אבל התרחקתי ממנו
״ אל תיגע בי.. בבקשה ״ קולי היה שבור, סדוק, חלש.
קמתי ממיטתו, הוא תפס בידי והעפתי אותה, ״ הבטחת שלא תפגע בי ״

״ אני מצטער כל כך לורן ״ גם הוא בכה
״ בבקשה, אני לא רוצה לאבד אותך, בבקשה תסלחי לי ״ הוא ניגב את דמעותיו

״ לסלוח לך? אתה שומע את עצמך? אתה בגדת בי ״ הסתכלתי עליו בעיניו הכחולות שנראו כאדומות.
״ והכי גרוע? הסתרת את זה ממני. ״
הוא שתק.

״ בבקשה לורן, אני מבקש הזדמנות אחרונה. ״ דמעותיי לא הפסיקו לזלוג, הרגשתי חצויה, הייתי צריכה להקשיב למייק.
״ אני מצטער כל כך.. ״ פניו הושפלו ואני יצאתי לכיוון דלתו,

״ אל תדבר איתי יותר בחיים, נאש, זה נגמר. ״ אמרתי ויצאתי לכיוון ביתי.
״ לא.. ״ שמעתי אותו ממלמל

בכיתי, בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים. כולם שוברים לי את הלב. כולם.
נכנסתי לחדרי והתיישבתי על הפסנתר. הייתי חייבת להוציא כל מה שיש לי. את כל הכעס והעצב שהרגשתי באותו רגע.
ישבתי וניגנתי את היצירה שאני הכי אוהבת.

מייק נכנס.
״ לורן! שמעתי אותך בוכה! מה קרה?! ״ הוא רץ אליי ועטף אותי בחיבוק. נשברתי לו על הכתף. הבכי שוב התפרץ,

״ הוא.. הוא התחיל להרגיש משהו למישהי אחרת ״ בכיתי כל כך, זה נשמע נורא יותר מרגע לרגע. ברור שלא סיפרתי לו שהוא נישק אותה, הוא היה הורג אותו.

״ אני מצטער.. לורן. דברים כאלה קורים. ״ הוא ליטף אותי.

״ איך.. איך הוא יכל.. להתחיל לחבב מישהי אחרת? ״ כמעט פלטתי את זה וחולצתו של מייק כבר הייתה מלאה בדמעותיי,

״ אל תבכי, לורני, אני פה בישבילך, את יודעת שהוא אהב אותך יותר מכל דבר אחר, יכול להיות שזאת הייתה תקופה נחמדה שעברתם ביחד ועכשיו זה נגמר. אל תבכי.. ״  הוא חיבק אותי חזק

״ הוא אהב אותי יותר מכל דבר אחר, אני עדיין אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר. ״ דמעותיי המשיכו לזלוג, הוצאתי הכל, הרגשתי חולה, חלשה, שוב ריקה.

״ את לא יודעת, לדעתי הוא רק מחבב מישהי אחרת, אני חושב שאהבה כזאת לא נגמרת כל כך מהר ״ הוא ליטף את ראשי ונשק למצחי.
״ הוא היה מספר לי כמה הוא מאושר איתך, לורני, הוא באמת באמת אוהב אותך. ״

״ אהב ״ .

~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~
אין לי הרבה מה להגיד הפעם.
נ.ב
אני כרגע נמצאת בחול אז לא אוכל להעלות הרבה פרקים בזמן הקרוב 😊 אשתדל להעלות כמה שיותר בימים הקבועים.
❤️❤️