I'm Sorry

Part 31

~ • ~ (כעבור יומיים)
צלצול הטלפון שלי בקע משום מקום, זה כבר בוקר?
על הצג היה כתוב ׳דנייי ❤️׳

״ הלו? ״ עניתי בקול הצרוד של הבוקר,

-״ אווו, בייבי, הערתי אותך? ״
הוא קורא לי בייבי, לא.

״ בייבי? ״
צחקתי צחוק מזויף, זה לא מוצא חן בעיני, לא מספיק שהוא דומה לנאש במראה, הוא גם מדבר כמוהו.

-״ תקשיבי אני.. צריך לדבר איתך. ״
הוא אמר ברצינות.

״ דבר, ״
הוריתי.

-״ אז.. אתמול, סיפרתי לחברים שלי ולבני דודים שלי שיש לי חברה. ״
הוא לקח נשימה עמוקה, מה כל כך כבד בזה?
״ והם לא קיבלו את זה כל כך יפה כשהם שמעו שאת החברה שלי. ״

״ מה? ״
אני כמוכם עכשיו, לא מבינה כלום. למה להם לא לקבל את זה יפה?
״ למה להם? הם מכירים אותי אולי? ״ חשדתי..

-״ זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך. ״ הוא נאנח.

״ איך קוראים לבני דודים שלך? ״
פחדתי מהתשובה, מי זה כבר יכול להיות?

-״ וויל, נאש והייס גרייר. ״
הטלפון החליק לי מהיידים.
״ לורן..? ״ נשמע מהצד השני,
״ הכל בסדר? את מכירה אותם? ״

״ אממ.. אולי עדיף שלא נדבר על זה בטלפון, תבוא אליי? ״
אוי לא. לא ראיתי את זה בא. זו חייבת להיות בדיחה.
לא אמרתי שכל החיים אני נתקעת רק בנאש?
ועד שכבר התחלתי להרגיש משהו לדניאל?
הוא הורס לי הכל!

-״ שתי דקות אצלך. ״ הוא ניתק

מאיפה להתחיל? מה אגיד לו כשיבוא לפה? ואם הוא ישאל אותי אם אני עדיין אוהבת אותו? אני אצטרך לשקר ולהגיד ש..לא?

~ • ~
דפיקה מהירה נשמעה מחוץ לחדרי.
״ לורן, אפשר להיכנס? ״ קולו של דניאל נשמע מבחוץ

״ כן, כנס. ״ נאנחתי

״ אוקיי. אני כאן, דברי, אני רוצה לדעת הכל. ״ הוא התיישב בכיסא מולי.

״ אוקיי.. אז.. ״ הנשימה שלי האטה,
״ נאש גרייר? נכון? ״ אמרתי מהר

״ כן, ״ הוא מלמל בפחד

״ כן אז הוא האקס שלי. ״ אמרתי במהירות וכיסיתי את פניי

״ מה?! ״ הוא השתגע
״ את.. היית.. האקסית.. של נאש?! את זאת שהוא מדבר עלייה כל היום?! את זאת שהוא עדיין.. ״ הוא הפסיק לדבר בפתאומיות. עדיין מה?? לא.. תמשיך, בבקשה, תסיים את המשפט.