I'm Sorry

Part 15

~ • ~ (בערב)
אני לא מאמינה שכבר עבר יותר חודש מאז שמייק הפריד ביני לבין נאש. אני חייבת להודות, אני סובלת. אני רואה אותו בבית ספר, אנחנו מחליפים מבטים. הוא ניהיה שוב קר.
איבדתי אותו, אין סיכוי שנחזור, הוא כבר לא אוהב אותי יותר.
״ לורני, שימי על עצמך משהו, משפחת גרייר מגיעה לארוחת ערב! ״ אמי צעקה מלמטה
ברצינות? היא רצינית? אין מצב.
אהה, כן, האימהות שלנו חברות טובות.
נכנסתי למקלחת ושמתי על עצמי בגדים יפים של ערב, התאפרתי בקטנה וירדתי לשולחן.

אני ומייק לא דיברנו כבר תקופה, אני גם לא מתכוונת לדבר איתו.
עזרתי לאמא שלי לסדר את השולחן, ואז נשמעו כמה דפיקות בדלת.
״ לורני, תפתחי את הדלת? ״ היא שאלה בחיוך

״ למה שמייק לא יפתח? ״ לעגתי לו והוא עשה לי פרצוף והלך לפתוח. הם נכנסו כולם, אליזבת׳, נאש, הייס וסקייליין (הוריו גרושים). רגע, וויל חסר. אני דווקא ממש אוהבת את וויל, כל פעם שהייתי אצלהם בבית אני והוא היינו מדברים ועושים צחוקים. כמו מעין עוד אח גדול בישבילי. רק שהוא לא מפריד ביני לבין נאש.

אמא שלי שאלה ״ איפה וויל? ״ (וויל זה האח הגדול של נאש, הייס וסקייליין, מי שלא מכיר)

״ הוא לא יכל להגיע, ביקש למסור ערב טוב. ״ אליזבת׳ מסרה בחיוך.

״ אה, בסדר, נשב? ״ היא סימנה על השולחן וכולנו התיישבנו.
שתקתי כל הארוחה, גם נאש. סיימתי אותה מהר ככל האפשר כדי לעלות לחדר.

״ אמא, אני לא מרגישה טוב, אפשר לעלות? ״ לחשתי לה

״ זה לא מנומס, אבל לכי ״ היא סימנה ועליתי לחדר.

נשכבתי על המיטה. הוא נמצא במרחק מטרים ממני ואני לא יכולה אפילו לחבק אותו, והכל באשמת מייק. דמעה ירדה על לחיי. נמאס לי מהחיים האלה.

~ נ.מ נאש ~
ניסיתי שלא להסתכל עליה כל הארוחה. היא הייתה כל כל יפה.. אני לא מאמין שהיא נמצאת פה לידי ואני לא יכול לדבר איתה. אני אנסה לדבר עם מייק בסוף הארוחה, אני חייב. הרגשות שלי לא נעלמו, הם רק התחזקו מיום ליום. הלב שלי נשבר כל פעם כשאני רואה אותה.
היא לחשה משהו לאמא שלה וקמה מהשולחן.
כמה דקות אחר כך, סקייליין ביקשה ללכת לשירותים.
אחרי שסקייליין חזרה מייק סימן לי לבוא אחריו. טוב, לפחות יש לי הזדמנות לדבר איתו.

~ חזרה לנ.מ לורן ~
דפיקה נשמעה על הדלת.

״ מי זה? ״ ניגבתי את הדמעות

״ זאת סקייליין ״ שמעתי קול מתוק שאומר

״ בובה שלי קטנה, בואי כנסי ״ פתחתי לה את הדלת בחיוך והיא רצה אליי בחיבוק