I'm Sorry

Part 12

~ • ~ (למחרת)
התעוררתי מצלצול הטלפון שלי.
על הצג היה כתוב ' בייב 😘❤️ '
חייכתי ״ הלו? ״

״ בוקר טוב בייב, ״ נשמע מהצד השני

~ נ.מ נאש ~
״ אתה הופך את הבוקר שלי לטוב ״ היא נשמעה מחייכת

״ אני אוהב אותך, את אהבת חיי. ״ לא התכוונתי להגיד את זה, אבל אני לא שולט על הרגשות שלי כבר. אני אוהב אותה יותר מהכל, אני חושב רק עלייה, אני צריך רק אותה.

״ אני אוהבת אותך גם  ״ אני יכול להגיד שהיה לה חיוך גדול על הפרצוף,

״ היום בהפסקה תבואי לכיתה שלי, אני מחכה לך ״ אמרתי וניתקתי לה, לא נותן לה את האפשרות להתנגד.

הגעתי לבצפר כרגיל, אמרתי שלום לחברים והתיישבתי במקום כשנשמע הצלצול. השיעורים עוברים כל כך לאט, אני רק מחכה להפסקה כדי ששוב אוכל לראות אותה. אני לא יודע מה קורה לי, אני מצליח לחשוב רק עלייה.

״ נאש, אתה מקשיב לי בכלל? ״ שמעתי פתאום את המורה מהצד.

״ מה? אממ, כן, כן, מה שאלת? ״ שאלתי ונשמע הצלצול המעיד שהזה זמן ההפסקה.
חיכיתי בכיתה ללורן, סתם ישבתי ושיחקתי בטלפון, ואז אדריאנה התקדמה לכיווני.

״ בייב, התגעגעתי אלייך ״ היא נדבקה אליי בנשיקה סוערת
לא נישקתי אותה בחזרה, הייתי בשוק, ואז קלטתי את לורן בזווית העין, עומדת בצד עם דמעות.
לא לא לא, זה לא קורה, העפתי אותה ממני. ״ לורן ״ קמתי והיא רצה החוצה
״ לורן חכי ״ רדפתי אחריה לאותה כיתה שאף פעם לא לומדים בה.
״ לורן, תפסיקי לברוח. ״ אמרתי לה והיא התיישבה בקצה השולחן, מקופלת, עם הגב אליי.
התקרבתי אלייה. ״ אני יודע שזה מטומטם, אבל אני נשבע לך, לורן, שזה לא מה שאת חושבת. ״ התחננתי

היא הרימה את פניה. הן היו אדומות, ודמעות לא הפסיקו לזלוג מפניה. ״ התנשקתם, כן או לא? ״ היא דיברה, הקול שלה נשמע שבור.

״ כן, אבל זאת היא, אני נשבע, זאת היא נישקה אותי ״ ליטפתי את פניה אך היא הזיזה אותם.

״ הבטחת שלא תפגע בי ״ היא ניגבה את אפה וירדה מהשולחן.

״ לורן לא. ״ תפסתי בידה.

״ לא החזקת מעמד יומיים! אתה רודף שמלות. אתה יודע רק לפגוע. הבטחת, הבטחת לי שלא תפגע בי, הבטחת! ״  היא נתנה לי מכות בחזה, שלא ממש הרגשתי. נתתי לה להוציא את הכל, עד שתרגע. עוד דמעות ירדו מעיניה, לא אני לא יכול לראות אותה בוכה. חיבקתי אותה חזק, שלא תרגיש לבד, שלא תרגיש שבגדו בה.
״ תפסיקי לבכות, את הורגת אותי ״ ניגבתי את דמעותיה.
הושבתי אותה על השולחן, היא קלה, אבל ניסתה להתנגד.