המנהרה בה הובלו אנג'י והאחרים בכדי לצאת מההר התגבשה תוך כדי שהמשיכו והתקדמו. פייר, הבחור שפרצו ללא כוונה לביתו, בנה של מי שנקראת "מלכת השלג", הוביל אותם בראש השיירה והיה נראה רגוע כל כך למרות המקרה הזה שגרם לו להצטרף ולעזור להם.
טוב... הוא בעצמו הסביר להם שהוא לא ממש מרגיש. מה שאומר שהוא גם לא מפחד, או דואג. הוא פשוט... פועל. בלי לחשוב. בלי להרגיש.
אנג'י הסתכלה עליו במשך כל הזמן הזה, על גבו שהוסתר על ידי גלימת הקרח (כך הבינה עם הזמן), שלבש שהשתרכה על הקרקע ויצרה שובל עדין ובלתי נראה אחריו, ולא יכלה שלא לתהות איך הוא "מרגיש" תוך כדי. אם מה שאמר באמת נכון, ובאמת... קורה, אם הלב שלו באמת קפוא, אז איך חייו נראים? היה לה רצון עז להבין את זה. זה בוודאי בגלל האופי הסקרן שלה, אבל משהו נוסף גם אמר לה שהיא חייבת.
הוא הרים מעט את ראשו אל דפנות פתח היציאה שנגלו לפניו. כולם זיהו את החוץ לפי אור הירח שקרן עליו והבריק את חליפתו הבהירה. כאשר יצאו בעצמם, כל אחד מהם הרגיש את הדשא מתחת לרגליו, איך הוא נשבר תחת כל צעד שלהם. דשא- לא אמור לעשות את זה.
"זה... ממש מוזר." כריס היה הראשון להגיב על כך.
אנג'י שמעה אותו מדבר מאחוריה. היא עדיין הייתה שקועה בלבחון את מעשיו של פייר, שעמד לפניה. הוא השפיל את מבטו לקרקע ולא נשמע מופתע כמו השאר.
"אוי." הוא אמר בקול שקט.
"אוי? למה אוי?" אנג'י פנתה אליו במהירות. היא כיווצה את עיניה והתקרבה אליו יותר כדי לשמוע את תשובתו. הוא בא להשיב לה, אך לפני שהספיק קטעו אותו קריאות שהגיעו מרחוק, קריאות שכוונו אל כריס.
"הוד מעלתך! הוא מעלתך!" אדוארד הגיע מתוך היערות בריצה חפוזה אליהם. אחריו רצו גם נערה וילד צעיר שלא הכירו. "אתה בסדר?" הוא שאל כשנעצר מול כולם, והשתטח בחבטה על הרצפה בעקבות המכה שקיבל בגבו. הילד שעקב אחריו התנגש בו, והנערה, נערת חתול, יותר נכון, מעדה מעליהם ונפלה אל הערימה שלפתע נוצרה שם.
"אהה..." אדוארד נאנח בכאב כשראשו עדיין תחוב בתוך הדשא הקשיח. "אה, זה קר!" הוא הרים את ראשו בבהלה מהמגע המשונה והצונן.
"אתה צריך להזהיר לפני עצירות פתאומיות כאלה." הילד שעדיין שכב עליו התלונן.
"מיאו?" הנערה יללה כלא בטוחה איך עליה להתייחס למצב. היא נשארה לשכב איפה שהיא.
אדוארד שחק את שיניו ונחר בעצבנות. "תעופו ממני! שניכם, עכשיו!" הוא צעק עליהם, והם, בלי הרבה ברירה או התנגדות, עשו כפי שדרש וקמו על רגליהם. אדוארד, שהרגיש לפתע קלילות מהנה, התרומם לעמוד ותוך כדי ניקה את בגדיו מהאדמה ומשברי הטל הקפוא שנדבקו אליהם. הוא התיישר ולקח נשימה עמוקה, ובעיקר ניסה להתעלם ממה שקרה לפני רגע.
YOU ARE READING
מצוד הנבלים (ספר 3)
Fantasyבפקודת המלך ארתור, הממלכה התחלקה לשניים. חומה גדולה מפרידה כעת בין שני חלקים- הגיבורים בדרום והנבלים בצפון. בכדי למנוע מלחמה העלולה להתגשם, ההצעה תהיה מבטיחה לרבים. לא עוד פשעים, לא עוד ויכוחים- כל צד לעצמו. אך כמו בכל החלטה יש גם את המתנגדים לה, וב...
