פרק 7 | הרמאים

218 28 12
                                    

"תתפשט." איב פקדה על כריס לאחר שהגיעה לחדר בריכת המרחץ המחוממת אליו נכנס בעצמו. היא מעט הפתיע אותו, אך הוא הניח שהוא כבר רגיל להפתעות מהסוג הזה.

הרצפה שסבבה את הבריכה הייתה עשויה אבן קשה, שטוחה ומחוספסת, וסלעים בגודל ממוצע תחמו את שפתיה.

אנג'י ונואר ואדוארד נכנסו לחדרי המרחץ שונים משלו, והוא נשאר עם עצמו לבד. עד עכשיו. חברותיו הבנות העדיפו להישאר יחד, ואדוארד... טוב, בשבילו זה בטח היה די מביך ומוזר לעשות את מה שהם לא עושים במרחצאות האלו יחד איתו, עם הנסיך, ומפקדו שלו. אולי זה גם היה בגלל איב, שנכנסה בתנופה ללא התרעה מוקדמת והפתיעה אותו כהוגן בבקשתה, שהייתה לא פחות מביכה ולא הולמת.

"מ- מה?" הוא שאל אותה, לא בטוח ששמע נכון את מה שאמרה, וקצת קיווה שפספס איזה חלק בו היא מסבירה שהיא יוצאת עוד מעט מהחדר.

"מה ששמעת, תתפשט." היא חזרה בדיוק על מה ששמע.

"מה זאת אומרת?" הוא ניסה למנוע את קידום התהליך.

"זה אומר שאתה צריך להוריד בגדים." היא הסבירה לו באנחה וגלגול עיניים מוכר. "או שאתה מעדיף להיכנס עם הבגדים הכל כך... יפים שלך לשם?"

"זה פשוט... לא ממש הולם, איב." הוא קיווה שתבין.

"גם לסרב לבקשה של עלמה." היא אמרה לו, וצדקה. "או לעבור מבעד לחומה מפרידה כנגד הוראות אביך, או-"

"בסדר. בסדר." הוא כבר הבין לאן היא חותרת, והעדיף לעצור אותה שם. כפי שתכננה, וודאי. "רק אם אכפת לך..." הוא סימן לה עם ידו.

"גיבורים והבושה שלהם." היא הסתובבה אליו עם גבה ונתנה לו הזדמנות לעשות את מה שהיה צריך לעשות מבלי לחוש איזושהי אשמה או מבוכה גדולה יותר ממה שכבר חש באותו רגע.

היא חיכתה, תוך כדי שהוריד את מלבושו בעצלתיים. קודם הסיר מעליו את מעיל הקטיפה הכחול שלו, אז חלץ את מגפיו החומות הכהות שהיו בנויות למסעות ארוכים כמו זה שעבר, אחריהם את המכנס הלבן שלו, שמשעת הבוקר כבר הצליח להתלכלך מספיק, ואז את חולצתו הלבנה שנחה על גופו באופן מושלם. הוא הסיר את כל מה שהיה עליו עד שנשאר עירום לגמרי.

וכשזה קרה, הוא מיהר להיכנס לבריכה החמימה והמבעבעת.

הטמפרטורה הפתיעה אותו מאוד, לא בגלל שלא ציפה לה, כי הרי מי הבריכה בעבעו והעידו על כך שלהטה, אלא כי כך היה, וזה היה גם די מוזר- מה פתאום יש מעיינות חמים בתוך ארמון הכתר?

"אתה בטח תוהה מאיפה זה הגיע." איב הפתיעה אותו כשפסעה לצידו ומעליו מסביב לשפת הבריכה, והיא כאילו קראה את מחשבותיו. זו לא תהיה הפעם הראשונה.

"טוב, איך אפשר שלא?" ענה לה. פניו האדימו בעקבות התנהלות המהלכים.

"קצת קסם. זה הכל." היא התיישבה לצידו והחלה להעביר את אצבעות ידיה בשערותיו החומות הקצרות. הוא התבייש לומר זאת בקול, אבל הוא די נהנה מהמגע הנעים הזה.

מצוד הנבלים (ספר 3)Where stories live. Discover now