מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 25 | מישהו שתאהב

נואר לא יכלה להמשיך בלי אנג'י. היא הייתה חברתה הטובה ביותר, והיא נעלמה לפתע, עוד מבלי ששמה לב. איך יכלה לתת לזה לקרות? איך הייתה עסוקה כל כך בלעצור את הנבלים שלא הבחינה שהיא לא איתם באותו החדר? כן, כן, יש לה סיבה מוצדקת, עתיד הממלכה והכל, אבל... היא מעולם לא השאירה את אנג'י לבד כשהזדקקה לה, לא מבלי לסכם בהדדיות שלא יעשו דברים מטורפים מבלי להודיע זו לזו. היא דאגה.

וזו לא רק אנג'י, גם פייר נעלם. הם כנראה נשארו מאחור יחד, אבל למה? מאיזו סיבה לא נכללו בהעברה לטירה?

"את מתעסקת בדבר הזה יותר מדי," רג'י שם לב להבעות הפנים הלחוצות של נואר בשתיקה החזקה שלה. "הם יהיו בסדר." הוא נופף בידו בסימון לסילוק דעתה.

"אתה סתם אומר את זה." היא לא נרגעה.

"כן, את צודקת. אבל אין לך באמת מה לעשות עם זה." היה משהו בדבריו. "קדימה, יש לך עוד להציל את הממלכה."

"הנסיך כבר הלך לאיב." רפאל הזכיר להם. "אתה מפחד שקארל או איימי ינסו משהו?" הוא פנה לרג'י בגיחוך.

"לא שאני לא סומך על החבר המלכותי ואיש החייל שלכם," הוא הסביר לו. "אבל אי אפשר לדעת. והיות ואני כבול איתכם עד סוף המשאלה השלישית, אולי כדאי שאנצל את זה כדי לצפות בדברים מעניינים, כמו בניסיון שלכם לעשות דברים טובים."

"וואו, אתה כל כך אדיב." נואר אמרה באנחה צינית.

"כן. כן, אני יודע." רג'י התגאה בעצמו.

"אז, מה קארל או איימי רוצים לעשות?" רפאל שאל אותו.

רג'י משך בכתפיו בחוסר ידיעה.

"אתה הג'יני הכי חסר תועלת שיש." רפאל שפשף את פניו בייאוש. נואר הוסיפה להיאנח.

"או-קיי." היא הרימה יד וביקשה את תשומת ליבם. "אז בגלל שכרגע אני המנהיגה, אנחנו נעשה את מה שאני מחליטה.

"יופי של אסרטיביות." רפאל החמיא לה, אך היה לה ספק לגבי הכוונה שלו. נואר לא התייחסה.

"מה בראש שלך, נסיכה?" רג'י שאל אותה.

"נעשה את זה בדרך הקלה והפשוטה." היא הסירה את טבעת המלכות הזהובה מהאצבע השלישית שלה והגישה אותה לרפאל. "תעשה את הקטע שלך. תמצא את קארל."

"הו, זהב!" רפאל התרגש יותר מהמתנה שקיבל בעסקה מאשר מהמשימה שהטילה עליו. כמובן.

"נו?" היא הייתה קצרת רוח.

"הו, כן, כן." הוא לא הסיט את עיניו מהטבעת הבוהקת, והקליק באצבעותיו בקול. נואר הסתובבה ומצאה את קארל עומד מולה. פניו האדימו ועיניו נפתחו בהפתעה. היא לא שמה לב שגם היא האדימה.

"עכשיו אני יודעת למה בחרת דווקא בו." רג'י אמר בשקט וגיחך.

נואר כיווצה את גבותיה ותפסה בידו של קארל. היא גררה אותו איתה, הרחק מהם, למקום בו יוכלו לדבר. היא הצמידה אותו לקיר בתוקפנות ושילבה את ידיה. אם עדיין לא הבין את המסר שהיא כועסת, עכשיו היא מקווה שידע.