מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 33 | הבית של סבתא

היער עדיין לא היה מקום בטוח במיוחד לאחר שהתפשטה עוד השמועה על הזאב שיצא למסע ההרס שלו, אבל רובין וטרנסט, כשליחים הצעירים של משמר המלוכה, באו לביקור אצל רובי, "כיפה אדומה", בכדי לדבר על כך.

"אנחנו מאוד מצטערים שלא הצלחנו למנוע את זה." רובין ביקש ממנה את סליחתה על כך, הוא הרגיש נורא שתיאלץ לקבור את בתה הצעירה לאחר שידעה מי ואיך גרם למותה.

"אתם לא צריכים להצטער על זה." היא ביקשה מהם. היא הייתה עסוקה בלסדר את הבלגן המזערי שהיה בבית שלה, רק הייתה צריכה הסחת דעת ממה שקורה. "זו אשמתו של מי שעשה את זה." היא בכוונה לא הזכירה את זהותו.

"אנחנו נתפוס אותו." טרנסט הבטיח לה. רובין העביר אליו מבט מופתע, לא היה בטוח האם זה היה הדבר הנכון להגיד. "נעשה צדק, כמו שצריך להיות."

"תודה לכם." היא חדלה ממעשיה ונאנחה.

"איך אתם מתכוונים לתפוס אותו?" בתה השנייה של רובי, אנסטסיה, אן, עמדה בצד חלקת המטבח והקשיבה להם. מבטה המפקפק הודה בביטחון שהיא לא בדיוק סומכת עליהם שיעשו את העבודה כמו שצריך.

"אנחנו נפרוש את החיילים בכל היער. בסופו של דבר הוא יצוץ, לא תהיה לו ברירה. אז אנחנו נתפוס אותו." רובין הסביר לה. אן גלגלה את עיניה ונאנחה בגסות. "מה, את לא חושבת שזה מספיק?"

"הוא זאב." היא הזכירה להם. "אתם חושבים שכמה חיילים קטנים יוכלו לעצור אותו?"

"את לא?" טרנסט שאל אותה.

"לא. אני לא חושבת. אני חושבת שהתוכנית שלכם לא מציאותית."

"אן." אימה גערה בה.

"מה? זה נכון!" אן קראה ברוגז. "הוא הרג את דיאן!" קולה השתדל לשמור על טון ישר. "זאב טיפש לא היה מסוגל לעשות את זה, את יודעת שהיא ילדה חכמה מספיק כדי שלא תיתן לזה לקרות..." היא שפשפה את פניה העייפות, סידרה את שיערה החום שקצותיו בהירות יותר בסיבוב. "אתם צריכים מישהו שיותר מבין בזה."

"לא." טרנסט ידע בדיוק על מה היא מדברת, והשיב בהתאם.

"אפילו לא שמעת מה ההצעה שלי." אן עיקמה את פיה.

"כי תמיד יש לך את אותן שתי הצעות, והן תמיד לא בתוקף." הוא אמר לה. "לא, את לא מצטרפת, ולא- אנחנו לא נלך למצוא את הולנד."

"והסיבות שלך אף פעם לא מספקות מספיק." היא שילבה את ידיה בעצבנות. "בגלל שאני בת אז אני לא יכולה להצטרף? בגלל שאני צעירה מדי? אנחנו באותו גיל."

"זה בגלל שאת לא מיומנת מספיק." הוא אמר לה.

"אני התאמנתי יותר ממך, במשך כל חיי!" היא תקפה. "תזכיר לי איזה עבר לוחמני היה לך? הו, כן, שום דבר."

"מספיק!" רובין התפרץ. "כל פעם זה אותו סיפור." הוא נאנח. "אנחנו נלך לפי התוכנית שלנו. אן, אם את רוצה לעשות משהו בעצמך, אני לא אעצור בעדך, אבל, בבקשה, תסמכי עלינו שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים."