פרק 31 | רשימת המשאלות

152 18 4
                                    

גינת הארמון עדיין התמלאה לחשושים מצידם של אורחי הנשף. אף אחד לא הבין מה קרה, ואף אחד לא רצה ללכת לבדוק ולגלות בעצמו. הצעקה הייתה מרתיעה כל כך עד שכולם ידעו שמדובר בדבר רע. עד כמה- זה כבר משהו שלא מומלץ להתעמק בו, שמא רק ייצור חרדות ופחד.

חזרו מבין האמיצים שלושה צעירים- שני נערים ונערה, כולם מלכותיים. כריס אנג'י ופייר התפצלו ברחבי הקהל בחיפוש אחר חבריהם, או בעלי בריתם.

כריס האיץ באדוארד לבוא איתו, ואחותו של רג'י, סלוון, שהייתה לצידו, הצטרפה אליהם, ואחריה הגיעה גם אחותה התאומה שלה, פאריס, לבדוק מה קורה.

פייר תפס בנואר וקארל שעמדו יחד, בסוף קבוצת האנשים המאוגדים, וביקש מהם לבוא איתו. הם עשו כבקשתו, ואיימי, ששמה לב אליהם מרחוק וקלטה את המבט המודאג שעל פני נסיך השלג, רמזה בשקט לרג'י ללכת אחריהם.

אנג'י מצאה את רפאל יחד עם ת'אליה, ודרשה ממנו לבוא איתה. הוא, כמובן, לא התנגד לעשות משהו מעניין. ת'אליה נשארה ישובה במקומה, ורק תצפתה עליהם מתרחקים.

היא לא הלכה אחריהם, כי לא מזכותה להתערב.

"תקשיבו, כולם," כריס קיבץ אותם בחלקה שבצד הארמון, הרחק מהאנשים האחרים, ובדק אף אחד שלא צריך להקשיב לא יקשיב. "משהו הגיע מהצד השני של החומה, וזה משהו רע."

"זה היה מהיר." רג'י העיר.

כריס התעלם ממנו והמשיך. "אני חושב שאני יודע מה, או מי, זה."

"אתה יודע?" הוא הפתיע את אנג'י ופייר שעמדו לצידו.

"הוא הרג את הבת הקטנה של רובי, מי שידועה יותר ככיפה אדומה. "הוא הסביר להם את ממצאיו. "הוא אכל את רובה." עברה בו חלחלה מעצם המחשבה על כך, אך המשיך לדבר. "אתם מבינים לאן אני חותר?"

"זאב?" נואר פערה עיניים בדאגה.

כריס הנהן.

"אבל כל הזאבים הקיצוניים מתים." אדוארד אמר. "אתה חושב שיש עוד אחד?"

"זו תיאוריה." הוא אמר. ,אבל אני יודע איך אפשר לדעת בוודאות."

"באמת?" אדוארד התפלא. "איך?"

כריס לא השיב על כך במילים. החיוך המעט תככני שלו הסגיר את כוונתו השנויה במחלוקת.



אפילו בצינוק הנטוש היה אפשר לשמוע את זעקת האימה שהבילה רבים. לא אותה, אמנם. איב הייתה רגילה לקולות שכאלה. לפידי האש מהמסדרון עדיין התקילו אותה בקשר לזמן היום של אותו רגע, והיא שכבה על הרצפה הקרה וחיכתה. שיערה הלבן התבלגן מהסיבובים שלה בניסיון למצוא תנוחה נוחה שתספק אותה לזמן הכי ארוך שאפשר, בגדיה השחורים כבר הספיקו להתלכלך מהאבק שהצטבר בחדר עם השנים, והיא בהתה לקיר הנגדי מבלי לחשוב על דבר ומבלי להוציא ציוץ. היא לא הייתה עייפה כלל, את הזמן שהיה לה לישון היא ניצלה, ועכשיו היא פשוט חיכתה עד שתשתגע מחוסר המעש שלה שם. היא האמינה שבכך זה יסתיים.

מצוד הנבלים (ספר 3)Where stories live. Discover now