במשך כל הזמן בו הלכו בארמון לכיוון חדר המלך איב לא הוציאה מילה. זה לא היה ממש היא, לשתוק ככה. אפילו הערות עוקצניות לא הוציאה מפיה, לא שאלות חותכות על נושאים אישיים, לא קצוות חוט בנוגע למחשבותיה, שום דבר.
כריס החל לדאוג. למה היא שקטה כל כך?
"את בסדר?" הוא שאל אותה.
"כן, למה שלא אהיה?" היא החזירה לו בשאלה.
"סתם, את שקטה מאוד."
"אני לא בדיוק דברנית גדולה." היא הזכירה לו.
"שקטה יותר מבדרך כלל." השיב. היא רק משכה בכתפיה בחוסר עניין. "אם זה קשור למה שאמא שלך אמרה-"
"אל תערב את אמא שלי!" היא הפצירה בו בצעקה מאופקת. אז נאנחה. "הו, תשתוק כבר."
הוא עשה כבקשתה, ויותר לא דיברו בניהם עד שהגיעו לחדר. כשנכנסו, ראו את המלך ארתור שחיכה להם, עומד מול תחתית המדרגות שהובילו לכס המלכות המוזהב ומתצפת על הכניסה עד שתיפתח. לידו עמדה הפיה הכחולה, בצד השני עמד מרלין. איב קלטה מיד את המבטים של כל אחד מהם, ולגבי כל אחד הייתה לה דעה שונה, אבל את כולם היא לא בדיוק העריצה.
"תשבי, בבקשה," ארתור הציג לפני את הכסא היחיד שהיה שם, מולם. היא חשבה לרגע איך ייראה מקומה כשתשב עליו, נמוכה יותר מהם, תלויה באוויר.
"אני מעדיפה לעמוד." אני אמרה ורק נשענה עם ידיה על משענת העץ שלו. בינתיים כריס ניגש לעמוד קרוב אליה, אבל לא יותר מדי.
"בסדר." ארתור לא החמיר עם זה יותר מדי. "אז בלי הקדמות מיותרות, תספרי לנו על הזאב הזה."
"הזאב הזה," איב השתדלה ככל שביכולתה לחשוב להראות כאילו היא חושבת על כך ברצינות, בצורה אינטנסיבית ושקדנית, למרות שכל הפרטים כבר נמצאו אצלה בראש עוד מלפני כן, והיא לא שכחה אותם. אחת הסיבות הייתה כי לא בדיוק היו הרבה כאלה. "הוא אוכל אנשים." היא ניגשה לחלק החשוב ביותר, כנראה. "הוא אמר לי שהוא יכול לקרוא את הפנים שלי, את ההבעות שלי, אז, אני מניחה שזה מה שהוא עושה בדרך כלל, זה דבר שהוא גם מומחה בו."
"את יודעת איך לעצור אותו?" הפיה הכחולה שאלה את השאלה החשובה מכל.
"מה אני, נביאה?" איב גיחכה בצקצוק. "יש לכם את החיילים שלכם, תעשו מה שתמיד עושים עם זאב ותצאו לצוד אותו."
"זה העניין העיקרי כאן." ארתור אמר לה. "הוא לא נמצא בשום מקום, וסרקנו את כל היערות."
"אני בטוחה שפספסתם משהו." איב אמרה לו. "אין לו לאן ללכת, הוא בטח מתחבא באיזשהו מקום שלא מצאתם, מאורה, מערה, אני לא יודעת," היא נאנחה. "אז, סיימנו כאן?" היא התיישרה עם גבה ושאלה כאילו הייתה שאלת "מה נשמע" פשוטה כדרך אגב.
"אם אין לך עוד משהו לומר שיעזור," מרלין הסביר. "אז את משוחררת."
"יופי." איב חייכה, הסתובבה ופסעה מהם חזרה לכיוון הדלת. הפיה הכחולה באה ללוות אותה.
YOU ARE READING
מצוד הנבלים (ספר 3)
Fantasíaבפקודת המלך ארתור, הממלכה התחלקה לשניים. חומה גדולה מפרידה כעת בין שני חלקים- הגיבורים בדרום והנבלים בצפון. בכדי למנוע מלחמה העלולה להתגשם, ההצעה תהיה מבטיחה לרבים. לא עוד פשעים, לא עוד ויכוחים- כל צד לעצמו. אך כמו בכל החלטה יש גם את המתנגדים לה, וב...
