מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 19 | רודפי הנקמה

אז... הבית של רג'י לא היה ריק אחרי הכל.

האדם שישב על כסא העץ המפואר, זה שבירך אותם רגע קט לפני כן והסתכל עליהם בעניין, היה מבוגר, אבל לא זקן. האמת היא, שבקושי היה אפשר לשים לב לגיל המאוחר שלו. מרחוק, נראה די צעיר, אפשר היה להגזים ולומר שהוא אפילו די נאה.

היה לו עור שחום-שזוף מזמן ממושך תחת אור השמש. שיערו היה שחור וקופצני ונמשך עד עורפו בגלים חלשים. פניו התחתונות כוסו זיפים צעירים. עיניו היו כחולות כהות ומבטו היה תככני. הוא לבש בגדים צנועים למדי, בסגנון פרסי, בגדי גנבים.

אם המראה ודבריו הראשונים לא גילו את זהותו, הדמיון שלו לכמה אנשים אחרים שיצא להם להכיר גילה. הוא, מתברר, היה המכשף מפרס, ואבא של רג'י, סלוון ופאריס.

"מר ואזירי!" רפאל פנה אליו בחיוך וקריאה מיתממת. הוא הכיר אותו, כמובן, אם פנה אליו בביטחון כזה לאחר שפרץ לביתו.

"אל תתחיל בהקדמות ובהסברים מיותרים, ילד." המכשף קם מכסאו והציג את קומתו הגבוהה. "אני יודע בדיוק למה אתם כאן."

"הא, מה אתה אומר?" רפאל הניח את ידיו על מותניו ותהה מולו בקול.

"אתם מחפשים משהו של הבן שלי," הוא השיב. "כדי להפריע לתוכנית שלו?"

כולם שתקו, כאילו לא רצו להודות בכך. בעצם, הם באמת לא רצו, או יכלו, להודות בכך, כי רפאל היה היחיד שידע מה הם עושים שם. רובם העבירו מבטים חטופים זה אל זה בניסיון להבין במה מדובר.

"יופי." הוא הוסיף והפתיע את כולם.

"יופי? אתה- אתה לא מתכוון לעצור אותנו או משהו כזה?" אנג'י התבלבלה.

"אני נגד כולכם?" הוא שאל ובחן אותם. "טוב, כן, אני אצליח כי הרי יש לי יותר ניסיון עם קסם מכולכם, אבל- אני גם לא ממש תומך במה שהוא מתכנן לעשות."

"מה- מה הוא מתכנן לעשות?" כריס שאל.

המכשף העלה חיוך לא בטוח. זו הייתה ההקדמה המרתיעה לתשובה שלו.

"מצטער, נסיכה, את לא באה איתנו." רג'י סירב להודעה שאיימי הגישה בפניו בנימוס המוצלח ביותר שיצא לו לתת לה. היא רצתה להצטרף אליו ואל סלוון ופאריס, והוא לא אהב את זה.

הוא כן סמך עליה וכן ידע שלא תעשה שום דבר שיזיק לו, אבל עדיין לא בטח בדבריה כשאמרה שהיא רוצה "לעזור" להם. זו הייתה הסיבה הראשונה לסירוב שלו. כי- איימי? לעזור? סתם ככה? זה בכלל לא הגיוני, וזה ממש לא נשמע כמוה. ומה שלא הגיוני- הוא לא בטוח, ואי אפשר לסמוך על הנאמנות שלו. הסיבה השנייה הייתה שפשוט אסור היה לה לבוא איתם. גם אם זו לא הייתה איימי, גם אם זה היה האדם הטהור והטוב ביותר על פני האדמות (איכס), הוא לא היה נותן לו להצטרף אליהם.