המאפיונר הפרטי שלי

פרק 4

המורה דיברה ואני פשוט לא הקשבתי,
חשבתי רוב הזמן על ההורים שלי, על מה יהיה שדור יסיים לימודים ואבא ירצה להוריש לו את העסק לא הייתי רוצה את זה בשביל דור,מגיע לו טוב מכל העולם השחור הזה , ומצטערת אבל גאומטריה אנליטית זה לא בדיוק בראש סדר העדיפויות שלי.
הצלצול קטע לי את המחשבות,יצאנו מהכיתה והלכנו ללוקרים מנסות לעבור בין ההמון ילדים שלא מהססים לדחוף ולהפיל .
"יאן מה רצית להגיד לי? " איידן שאלה אותי בעודי מכניסה את ספר המתמטיקה ללוקר .
"אח שלי ממש מצטער הוא לא רצה את זה הוא פשוט נגרר" אמרתי מתפללת שהיא תסלח לו ונועלת בחזרה את הלוקר שלי.
"עזבי יאן את לא תביני את זה, זה לא רק פעם אחת הוא היה מתעלל בי כל היום כל דקה, את באמת חושבת שאני יכולה לסלוח לו? " היא אמרה וטיפות של מים נזלו מעיניה החומות.
" לא ידעתי" אמרתי מחבקת אותה.
" אני אהבתי אותו פעם, כשאמרתי לו הוא שפך עליי מים וצחק " היא אמרה רועדת ונפלה לבכי עמוק יותר וכשאר פיה הוציא את זה הלב שלי פשוט נפל לרצפה כמו שאומרים, לא האמנתי שהוא עושה דברים כאלה.
אני מקווה שיש הסבר הגיוני לכך .

נגמר הבית ספר והלכתי הביתה לאחר שנפרדתי מהבנות.
הגעתי ונכנסתי להתקלח לשטוף מעצמי את הכל.
יצאתי לבשתי שורט וגופיה וירדתי למטה, חיממתי לעצמי אוכל,
המשכתי ללראות טלוויזיה קצת. ראיתי teen wolf וכרגיל בוכה מהפרק שבו אליסון מתה,טרגדיה פשוט , צלצול בדלת.
קמתי לפתוח וזה היה עמית, הלב שלי התחיל לדפוק במהירות ובושה תקפה אותי לאחר מה שקרה . טוב בעצם אני לא זו שאמורה להרגיש בושה נכון. נכון?
"היי, דור פה? " הוא שאל בלי לתת לי לענות וכנראה ששכח שיש מילה שנקראת נימוסים.
" לא"
"טוב תגידי לו שחיפשתי אותו ביי" הוא אמר בחוצפה והלך.
נכנסתי ואפילו לא יחסיתי לו חשיבות, אם אתקע עליו הרבה, לא אצא מזה . עדיף כך.
ידי באה ללחוץ על השלט שימשיך את הפרק הטרגדי אך צלצול הטלפון קטע את זה , זו הייתה גל.
בסופה של השיחה החליטה כי היא באה אליי וסוף סוף יכלתי להמשיך לצפות בפרק שלי.טרגדיה.