המאפיונר הפרטי שלי

פרק 46

היי בנות אז ככה החלטתי שאת הסיפור אני מסיימת עוד חמש פרקים בפרק חמישים, אני ממש מתרגשת כי זה הסיפור הראשון שלי שאני מסיימת וזה ממש מרגש.
אני ממש אשמח אם תוכלו לכתוב לי בתגוסות איך כותבים ההגדרות של הסיפור שזה סיפור גמור.
אוהבת מלאא אופיר 💙

התעוררתי לחדר לבן שצפצופים רבים נשמעו ממנו,פתחתי לאט את עיני וראיתי את אמא שלי יושבת על הספה הקטנה שהייתה בצד
החדר כאשר ראשה מונח על ידה והיא ישנה.
רציתי לקום אך המכשיר התחיל לצפצף כנראה מהתזוזה שלי.
"או, התעוררת בתי" אמי קראה בהתרגשות כאשר שפשפה את עיניה והתמתחה מהשניה הלא ממש נוחה שלה הייתי אומרת.
"הי, מה את עושה פה? " שאלתי אותה כאשר חזרתי לשכב במיטה מכסה את רגלי הזעירות ונתקפת בכאב חד בבטני.
" או אל תזוזי,אני ואבא חזרנו לארץ אחרי כל מה ששמענו ואנחנו נשארים פה לתמיד, מהיום" היא קראה בהתרגשות ואני שוב פעם קמתי מתנוחת השכיבה וחיבקתי אותה חזק.
"אמא, איפה יון? " אמרתי משחקת באצבעותי מובכת מהסיטואציה.
" הוא בחדר ליד אך לפני זה אני רוצה לספר לך משהו, אביך היה אמור להיות פה איתי אך הוא דואג לדברים אחרים כרגע" היא אמרה ואני הננתי בראשי.
" אז ככה, יון סיפר לי מה שהוא אמר לך לגבי הדם שלכם, אבל זה לא נכון, אין לך שום דבר בדם יפה שלי וגם לא לאחיך הם פשוט אנשים שרצו כסף אחרי שאביך עזר להם קצת והם לא הסתפקו " היא החלה להסביר ואני כולי הפכתי למבולבלת ועצבנית בעיקר על יון, אני עמדתי למות בשבילו, בשביל השקר הזה שלו שאני לא אתפלא אם גם האישה הזו שקוראת לעצמה וויקטוריה קשורה לזה,פאקינג עשיתי את זה כדי להציל אותו.
" בבקשה בתי אל תכעסי עליו הוא פשוט חיפש משהו כדי, להשתיק אותך? " אמרה השאלה תשובה.
" איפה כולם? " כבר לא היה לי סבלנות לכלום רק רציתי את דור לידי ואת גל זה הכל.
" דור וגל הלכו הביתה לנוח והם יבואו עוד מעט, אביך כבר אמרתי לך ויון - "
" יון פה" היא נקטעה כאשר לא אחר מאשר יון ענה לה.
"הו, הי יון חמוד איך אתה מרגיש? " אמי שאלה מתעניינת בזמן שאני חושבת מתי לצאת מפה ולמה בתי חולים הפכו לדבר כל כך קבוע בחיי?
" אני בסדר הרופא רוצה להיכנס לבדוק את יאן" הוא אמר והרופא בדיוק נכנס.
"שלום לך יאן איך את מרגישה? " שאל הרופא הנחמד שהיה בשנות ה-50 לחייו עם לא יותר עם עיני הדבש העדינות וקרחת על ראשו, הוא היה לבוש בחלוק לבן שעל כיסו היה שמו של הרופא - קלארק, מתחת לחלוקו היה לבוש בחולצה לבנה גם היא מכופתרת ומכנס שחור , את נעליו לא הצלחתי לראות בשל המיטה הגבוהה.
" בסדר" פתחתי את פי הפעם הראשונה מאז כל השיחה.
"מתי אני אוכל להשתחרר? " שאלתי מתה לצאת מפה כבר.
" אני אראה מה מצבך ואז נדע."ענה.
"אני צריך שכולם יצאו מהחדר בבקשה " הוא הוסיף ויון ואמי התקדמו לדלת, יון הסתובב שניה לפני שיצא ושלח לעברי חיוך, חייכתי גם אני והוא יצא.
" הוא חבר שלך? " הרופא קלארק שאל לפתע מרים את שרוולי לבדוק את לחץ הדם שלי ודופק.
" סליחה? " אמרתי מוודאת ששמעתי נכון.
" אתם חברים? " חזר על עצמו שוב.
"לא נראלי, אני פשוט לא יודעת איך להגדיר אותנו " עניתי מבולבלת.
" מוזר לפי איך שהוא היה הייתי בטוח שאתם כבר נשואים " אמר צוחק מהבדיחה של עצמו ובודק לי דופק במכשיר משונה.
"מה זאת אומרת?"
"מהרגע שעלית לאמבולנס הוא לא הפסיק לדאוג לך, צעק, קילל, לא משנה מה הוא רק רצה לדאוג לשלומך, רק אחרי שהביאו לו כדורי הרגעה הוא נרגע מעט, לדעתי אתם יותר מסתם משהו" המשיך מוריד בחזרה את שרוולי,איך לעזעזל הרופא שלי אומר לי דברים כאלה? חשבתי לעצמי.
"פשוט הייתי חייב" הוא אמר קרא את מחשבותי ולאט לאט מרים את חולצת הבית חולים כדי לראות שהכל בסדר עם התפרים.
גיכחתי וחייכתי לעברו.
"אוקיי אז ככה יאן, ביינתים הכל נראה יציב עוד מעט יחליפו לך תחבושת, אני אצטרך להשאיר אותך גם הלילה להשגחה ומחר נראה כבר" הרופא התחיל להסביר ואני רק התבאסתי שלא אוכל ללכת הביתה לשמוע מה קרה שם, ולחבק את גל כמובן.
הננתי בהבנה וקלארק חייך אליי בפעם האחרונה ויצא מהדלת.
"אז איך את מרגישה? " לפתע שמעתי קול שהתגעגעתי אליו יותר מידי.
" חברהה" קראתי לעבר גל שרצה אליי וחיבקה אותי חזק חזק.
"כל כך דאגתי לך, חסר לך את שוב עושה את זה" אמרה ונתנה לי מכה בכתף.
"התגעגעתי אליך" הודתי
"גם אני , את לא מבינה כמה" אמרה בחזרה.
במשך שעתיים רק ישבנו והשלמנו פערים, כל כך התגעגעתי אליה זה משהו שהוא לא אמיתי בין לבין האחות הגיעה והחליפה לי תחבושת במקום היריה.
"הי, אני מפריע? " לפתע דור נכנס בדלת.
" הי בוא כנס " גל אמרה לעברו בחיוך מוזר, קרה משהו שאני לא יודעת עליו?
" כנסו" מישהו תיקן אותה ואחריו דניאל רון ויון נכנסו.
"שלום לקופה, מה איתך? " דור חיבק אותי חזק ונשק לראשי.
" ילדה פען אחרונה שאת באה איתנו מובן? " רון אמר עם אצבע מורמת ואני רק משכתי אותו לחיבוק.
" פשש ככה? זכרי " דניאל הוסיף ואני רק משכתי אותו לחיבוק קבוצתי.
" טוב חנקתם, שחררו "קראתי לעברם וראיתי את יון עומד בצד ולא מדבר.
" אתם יכולים להשאיר אותנו לבד לכמה דקות? " שאלתי את כולם והם הננו ויצאו.
" אז איך אתה? " שאלתי את המובן מאליו.
" תגידי את השתגעת? " הוא התחיל לפתע
"מה עבר לך בראש יאן! מה? את מבינה מה היה קורה לי אם היה קורה לך משהו?" הוא התחיל לזרוק מילים.
"את מבינה את המשמעות של מה שהיה אם לא היית שורדת? מה היה קורה למשפחה שלך חברים שלך? לי?! " הוא התקרב לעברי ואני רק השפלתי מבט.
" את מבינה את זה? " הרים את קולו ואחז בפני בחוזקה שלא נעלמה.
"למה שיקרת לי, על הדם?" שאלתי והוא רק צחק.
"הייתי חייב " המשיך להגיד וזלזול נטף מקולו.
" מי זו וויקטוריה? "פשוט הייתי חייבת לפרוק מעליי את השאלה שהטרידה אותי כל הזמן.
" חברה של המשפחה " סיכם בפשטות.
" אני אוהב אותך יאן שלי, רק שלי" הוא אמר שניה לפני שהצמיד את שפתיו בחוזקה אליי, כל כך התגעגעתי אליו.