אחרי שכולם כבר הלכו ישר עליתי להתקלח.
פשטתי מעצמי את בגדי והסתכלתי על כל הסימנים הכחולים והסגולים שהיו על גופי. אני מעבירה את ידי על כל אחד ואחד מהם ודמעה דובקת אליהם, זיכרונות לא מאחרים לבוא ואני מחליטה לקטוע את הרגע הארור הזה.
נכנסתי למקלחת ופתחתי את המים החמים ששטפו ממני את הגועל הזה.
יצאתי ולבשתי מכנס פיג'מה ארוך וחולצה ארוכה.
ישבתי בחדרי במיטה ופשוט לא הצלחתי לנוח, פחדתי, פחדתי לישון, פחדתי מהעובדה שאני לא יכולה לבוא במגע עם אף אחד בעולם הזה.
תקתוק בדלת קטע את מחשבותי.
"הי קוף" דור אמר כשנכנס בדלת.
"הי " עניתי.
" אני יכול לשבת לידך? " הוא שאל בתקווה שכן.
" אתה יכול לנסות" אמרתי.
הוא לאט לאט התקרב אליי והתיישב.
"אמא ואבא היו צריכים לחזור,הם ביקשו להגיד לך שהם מצטערים" דור ואמר ואני קיבלתי את זה בהבנה ,אפילו שזה כואב שהם לא יכלו לפחות לחכות להיפרד.
"את רוצה לדבר על מה שהיה שם?" הוא שאל בעדינות.
" אין לי על מה, אתה יודע כבר הכל" אמרתי לו עוצמת את עיני חזק
"אני דבר אחד לא יודע, איך דימה ואור קשורים?" הוא שאל
"אור שילם להם בשביל זה" עניתי תוך כדי שאני נזכרת ברגע שהוא נתן לו כסף ושניהם צחקו עליי מהמכות שהיו על פניי, לא היה אכפת לי משום דבר פשוט רציתי לחבק את דור, פשוט חיבקתי אותו, הגוף שלי נרתע כמה פעמים אך לא וויתרתי לו, דור היה בהלם אך אחרי כמה שניות חיבק אותי בחזרה.
" הכל יהיה בסדר קטנה" הוא אמר והרגשתי בטוחה ופרצתי בבכי.
——
עברו יומיים מאז והאדם היחיד שהצלחתי להתקרב אליו זה דור, עמית לא זז ממני לרגע, הוא באמת משתדל וקשה לי לראות אותו ככה אני רוצה שהוא יחיה את החיים שלו ושלא יעסוק סביבי כל הזמן, ועם כמה שכואב חי להגיד את זה הוא צריך מישהי שיכולה להעניק לו דברים שאני לא יכולה.
היה זה יום רגיל ישבתי בסלון וראיתי בבוספוג.
עמית ישב בספה לידי ובהה בי, הוא חושב שלא ראיתי אבל ראיתי.
החלטתי שאני אומרת לו את זה.
"עמית תקשיב רגע, יש משהו שאני רוצה להגיד לך" אמרתי עם ביטחון וראיתי שהוא מקשיב.
" אוקיי" הוא אמר.
"אני אוהבת אותך, אני בטוחה שאתה כבר איכשהו יודע את זה אבל שתדע את זה ממני,אני לא רוצה שתישאר איתי 24/7 אתה צריך לחיות את החיים שלך כמו שהם ובלי לחכות עד שזה יעבור לי, אתה צריך למצוא לך מישהי שיכולה להיות איתך תמיד, לא מישהי שצריך לחכות לה עד שהיא תוכל לגעת בך או לנשום ממך. " אמרתי בלי לקחת נשימה,והוא הוא לא אמר מילה הוא רק הנהן לחיוב וחייך ״גם אני אוהב אותך יאן, באמת" הוא אמר וחייכתי אליו והוא אליי.
הוא הלך ואני רק נאנחתי והבנתי שוויתרתי על האהבה הכי גדולה שלי.
.
"קופה הזמנתי את כולם לפה זה בסדר? " דור אמר בסביבות הערב .
" כן " עניתי.
לא עברה דקה וכולם נכנסו בדלת, הם נכנסו והלב שלי דהר, איידן ועמית החזיקו ידיים, לא חשבתי שזה יקרה מהר כל כך, או שזה יהיה עם איידן, כאב לי המהירות בה אפשר להחליף אותי.
"בהצלחה, אני באמת שמחה בשבילכם" אמרתי כשהם יושבים מולי והלכתי לעזור לדור במטבח.
גל נכנסה גם וראיתי שהיא ודור לא מדברים או אפילו לא מסתכלים אחד על השניה.
דור יצא במהירות מהמטבח וניצלתי את זה לדבר עם גל.
" אוקיי מה קרה?" שאלתי והיא עשתה פנים שהיא לא יודעת על מה אני מדברת.
"מה קרה?" שאלה מתחכמת.
"תגידי לי את מה קרה" אמרתי,גם אני יודעת להתחכם.
"אני ואח שלך - התנשקנו אתמול" היא אמרה.
אושר ושמחה השתלבו ולא מנעו את הצעקה שיצאה מפי.
רצתי לדור וחיבקתי אותו.
"הקוף הופך לבבון" אמרתי והוא לא הבין מה אני רוצה עד שנפל האסימון.
"שתקי לא יצא מזה כלום" הוא לחש לי.
"בינתיים" לחשתי בחזרה בחיוך תחמני.
לקחתי את היד של דור וגררתי אותו ואת גל אל החדר, נעלתי אותם שם והסברתי להם שלא פותרים דבר בהתעלמות .
YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Romanceיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...
