המאפיונר הפרטי שלי

אפילוג

אוקיי אז ראיתי שהרבה בנות רצו אפילוג אז הנה אני פה כותבת לכם אז אוהבת מלאאא❤️❤️

קמתי לעוד בוקר רגיל ושגרתי, שטפתי פנים, והערתי את טובי הקטן בן השלוש לגן, כמובן שיון לא היה בבית, כרגיל בעבודה, בזמן האחרון אני לא רואה אותו בכלל, הוא יוצא מוקדם וחוזר אחרי שאני כבר נרדמת.
"טובי חמוד בוא למטה בבקשה, צריך ללכת לגן" קראתי לטובי מלמטה כאשר הכנסתי לתיקו של גן החובה בקבוק מים ומגבונים למקרה שיצטרך לאחר שהתארגנתי בעצמי.
"אמא איפה אבא? " שאל כאשר החזיק בידו את הצעצוע החדש שקניתי לו ורצה כל כך להראות ליון ולשחק איתו.
" אבא בעבודה יפה שלי בוא אני אקח אותך לגן" אמרתי מניחה את תיקו על גבו ונושקת לראשו כאשר הבחנתי בדמעה קטנה שנפלה מעיניו הכחולות.
"למה אתה בוכה טובוש? "
" אני רוצה שאבא יהיה בבית " אמר בקול שקט וחמוד מביט בעיני.
" גם אני חמוד, גם אני" אמרתי מוחה את דמעותיו ונושקת ללחיו.
"יאללה בוא נלך לגן ואחרי זה אני אקח אותך לגן שעשועים אתה רוצה? " אמרתי בחיוך מנסה להסתיר את כל מה שעבר עליי, הוא הננן במרץ וחייך.
יצאנו מהבית כאשר לקחתי את תיקי ונעלתי את דלת הבית שאני ויון רכשנו לעצמנו בשנה הראשונה שאחרי החתונה.
" טובי לחגור בבקשה " אמרתי לטובי שעלה למכונית במושב האחורי.
הפעלתי את הרדיו על תחנה 23 כאשר שם תמיד מדברים על אנשי עסקים וחשבתי שאולי ידברו על יון, בכל מקרה למנכ"ל של חברה גדולה אני בטוחה שיוכלו לזרוק מילה או שתיים.
אבל כלום לא הושמע, הגענו לגנו של טובי, הכנסתי אותו לגן כאשר נפרד ממני בשמחה והגננות בירכו אותי לשלום.
נכנסתי למכונית נוסעת לכיוון המשרדים שלי, הגעתי לבניין אשר כתוב בגדול  'משרדי ינון' .
יצאתי מהמכונית ולקחתי את תיקי הגדול, לחצתי על כפתור הנעילה מחכה לשמוע את הרעש של החלונות נסגרים, שניה לאחר מכן זה נשמע.
התקדמתי לכיוון פתח הבניין עם ארנון השומר הנחמד בעל שערו שכבר לבן ועיניו החמות והיפות.
ברכתי אותו לשלום והתקדמתי למעלית.
החלטתי לעבור היום בקומה של יון לפני שאני הולכת למשרד שלי, אני ויון עובדים באותה חברה אך לא אותם תפקידים, אני בהנהלת חשבונות והוא המנכ"ל.
עמדתי במעלית לוחצת קומה 4, עברו כמה שניות והמעלית נפתחה.
התקדמתי לכיון יאנה המזכירה שתמיד יושבת שם, אך הפעם לא הייתה במקומה הנמצא דקה ממשרדו של יון.
"מוזר.. "מלמלתי לעצמי, התקדמתי לכיון משרדו של יון ושמעתי צחקוקים, הצצתי מבעד לדלת וראיתי אותה, יאנה החמודה יושבת על רגליו של בעלי ונושקת לו בלחי כאשר הוא לא מעז להוזיז אותה.
" שמחה שנוח לך " אמרתי פורצת למשרדו של יון ושניהם ישר הבחינו בי, הבטתי ביאנה אשר שערה הבלונדיני גלש על כתפיה ועל שדיה היפים ועיניה התכולות היו פשוט יפיפיות.
" אני רק באתי להביא לך את המסמך ואני הולכת " אמרתי מוציאה את המסמך שבו היה רשום 'מסמכי גירושים' ומניחה אותו על השולחן של יון, כבר זמן מה שאני מרגישה שמשהו עם יון לא עובד, פשוט ככה ותמיד הייתה לי הרגשה שבגידה קשורה לזה.
הסתובבתי בחדות ויצאתי מהמשרד.
" יאן חכי חכי רגע, את לא רצינית, זה כלום אני נשבע לך" אמר תופס בידי מנסה לבלום אותי מלהמשיך ללכת.
"איך אתה מסוגל תגיד לי?  איך אתה יכול ללכת עם מישהי שיש לך ילד קטן בבית שבוכה על זה שאבא שלו לא נמצא שם, איך אתה יכול לעשות את זה שיש לך מישהי שכל לילה מחכה עד לפנות בוקר כדי לוודא  שתחזור הביתה בריא ושלם, איך אתה יכול?" אמרתי מגכחת לעצמי מבינה שהוא עדיין אותו יון.
"יאן זה באמת לא מה שזה נראה פאקינג תאמיני לי, אני אוהב אותך, אני אוהב אותכם" הוא אמר ואני רק עמדתי שם מחזיקה יד על בטני שכבר מעט גדלה, כל כך רציתי לספר לו, לספר לו שיש לו ילד בדרך, עוד אחד, אך פשוט הוא הרס לי הכל.
"תכננתי, תכננתי שתבוא הביתה, שנשב כולנו עם טובי ואני יוכל לספר לכם שיש ילדה בדרך"  אמרתי מגכחת כאשר דמעות זולגות מעיני ופרצופו של יון לא חדל להיות מופתע.
" יאן בבקשה, בבקשה אל תעשי את זה" אמר מתקרב מעט אך לא מידי.
"אתה עשית את זה קודם, ברשותך יש לי עבודה לעשות " אמרתי לא מחכה לתשובתו ונכנסת למעלית.
כל כך לא רציתי להיות פה היום אז החלטתי שלא ללכת למשרד אלה הביתה ולנוח.
נכנסתי למכוניתי ופשוט התפרקתי, בכיתי עד שלא יכולתי לנשום.
" למה, למה הוא עשה את זה? "שאלתי את עצמי.
" הוא רציני? " קראתי כאשר ראיתי אותו מתקדם לכיווני.
" מה אתה רוצה עכשיו? " צעקתי לעברו עצבנית יוצאת מהאוטו.
" אני לא מוותר על זה, וגם את לא " אמר מניח ידו על גבי מצמיד אותי אליו ומנשק אותי
" די יון, אני לא יכולה, אני לא יכולה עם זה שאתה מרשה לעצמך לבגוד בי בכל הזדמנות אפשרית " לחשתי מה שעל ליבי.
" אני נשבע לך שזה לא קרה אף פעם, היא נכנסה אליי היום והתחילה לדבר, אני לא ידעתי שזה מה שיקרה, ובדיוק שבאתי לעצור אותה את נכנסת'' אמר ובחיי שכבר לא ידעתי למה להאמין.
"אני לא יודעת אם אני יכולה להאמין לזה "
" בבקשה יאן, בשביל הילדים שלנו, תסמכי עליי שלא קרה שם כלום ושאני אוהב רק אותך ותמיד אוהב " אמר מצמיד מצחינו כמו שתמיד נהג לעשות
וככה אני בוחרת להזדקן, עם הילד שלי סליחה ילדים שלי ואהבת חיי, ולגבי השעות, אנחנו נטפל בזה כבר.

אז זהו בנות, לצערי זה באמת הסוף, תודה רבה לכולכם מקווה שאהבתן ולא לשכוח לקרוא את הסיפור החדש שלי אוהבת וניפגששש