עליתי לחדר והחלטתי שאני לא בוכה בגללם יותר שמה שהיה הוא רק עבר, אולי קצת הגזמתי בתגובה שלי אבל לדעתי זה מוצדק, לבשתי חולצה ארוכה של אדידס וטייץ שחור, סירקתי את שערי בזמן שאני שומעת את קולם צוחקים מלמטה, התזתי מעט בושם לקחתי את הטלפון וירדתי למטה.
כל המבטים הופנו אליי.
"תמונה מישהו? " שאלתי בעודי מגחחת בדרכי למטבח, הוצאתי מהמקרר מיץ תפוזים ומזגתי לעצמי, לפתע גל נכנסה.
" את עדיין כועסת עליי? " שאלה.
" יש לי על מה? " שאלתי בהתחכמות.
" נו בבקשה תסלחי לי, אני כל כך מצטערת " היא אמרה והרגשתי שאולי אני צריכה להתקדם האלה ולסלוח לה ,בשביל עצמי בסהכ אפילו לא בשבילה.
" בסדר" אמרתי וחייכתי לה.
"את לא מבינה כמה התגעגעתי אליך " היא הוסיפה.
" גם אני" אמרתי בעודי מחבקת אותה.
הלכנו שתינו לסלון והתיישבנו בספה.
"יאללה בואו אמת או חובה " דניאל זרק.
" יאללה " כולם ענו יחד חוץ ממני.
" את גם משחקת נכון? "ירון שאל אותי
" כן " אמרתי.
הם לקחו בקבוק של קולה ודניאל סיבב.
יצא על איידן ודור.
" אני שואל אותך" הוא אמר.
"אמת או חובה? " הוסיף.
" חובה" היא ענתה.
"חובה עליך לנשק מישהו שהוא לא עמית " הוא אמר.
היא קמה והתקדמה לכיוון ירון, היא תפסה אותו בפנים ופשוט נישקה אותו.
אחרי שתי דקות היא התיישבה עם חיוך מנצח.
הבקבוק הסתובב שוב ויצא עליי ועל איידן.
פחדתי ממנה, נורא.
" נו אמת או חובה? " היא שאלה בלי חשק.
" חובה " עניתי וכולם הסתכלו עליי וכמובן מי לא אם לא עמית.
" חובה עליך להראות לכולם את היד הימנית שלך " היא אמרה חייכה חיוך מרושע ואני השתתקתי, מאיפה היא יודעת את זה, למה היא עושה את זה? אם כולם ידעו שחתכתי הם לא יתקרבו אליי.
כולם הסתכלו עליי ועל איידן כאשר לא הבינו את החובה שלה ועליי מחכים שאעשה אותה, אחרי כמה שניות התאפסתי והחלטתי שאין לי מה להפסיד, פשוט פשטתי מעצמי את השרוול שחשף את החתכים, כולם הסתכלו עליי והיו בשוק.
"מה עשית לעצמך? " עמית קם ושאל.
" את משוגעת? " דור הוסיף.
" זה עיניין שלי בלבד " אמרתי .
" זה לא! " דור קרא בקול בעודי מגחחת לעצמי על התמימות שלהם.
כולם שתקו ואני פשוט הלכתי מהבית לא היה לי כוח לאף אחד מהם, יצאתי והסתובבתי בשכונה, התיישבתי על אחד הספסלים ופתאום שמעתי מאחורי רעש,.
" מה ילדה כמוך עושה בחור כזה? " שאל אותי בחור נאה בגילי, עיניו היו ירוקות ושערו חום שוקולדי שכזה.
" מה אידיוט כמוך מחפש במקום כזה? " שאלתי צוחקת.
" ברחתי מהבית " הוא אמר.
" הדדי" הוספתי.
"ליאם " אמר
" יאן " עניתי מחייכת
" נו אז יאן רוצה לספר לי מה קרה? " שאל כאשר מתיישב לידי.
" אתה רוצה לספר לי מה קרה לך? '' שאלתי גם.
" לא " אמר בקלילות.
" נעשה ככה אני לא אשאל על העבר שלך בתנאי שאתה לא תשאל על שלי " אמרתי והושטתי לעברו יד.
הוא לחץ את ידי וככה נגמרה השיחה.
דיברנו אחרי כמה דקות של שקט, פשוט דיברנו ודיברנו, 'הוא ממש חמוד' חשבתי לעצמי.
אחרי כמה שניות לא החזקתי את עצמי, פשוט התקרבתי אליו לאט לאט, והוא בן שניה פשוט תפס את פני והצמיד אותם לשלו, הנשיקה הייתה כל כך זורמת, כל כך משוחררת,.
אחרי כמה דקות פשוט הלכתי אחורה.
"אנחנו לא מכירים בכלל " אמרתי
" אנחנו כן" הוא אמר ולא חיכה לתשובתי ומשך אותי לעוד נשיקה.
אחרי חצי שעה שדיברנו וצחקנו חזרתי הביתה.
כמובן שכולם היו שם עדיין.
"איפה היית? ". דור שאל כאשר נכנסתי.
" בפארק " עניתי כי. לא היה לי כוח לריב איתו.
" בואי רגע " אמר ומשך אותי לצד.
"למה את עושה את זה? תפסיקי בבקשה אל תפגעי בעצמך" אמר ואפילו היו דמעות בעיניו.
הרגשתי רע כל כך שגרמתי לבנאדם היקר לי להיות ככה.
"אני לא אעשה את זה יותר. מבטיחה" אמרתי.
"אני לא יודע מה אני אעשה בלעדיך קופה " אמר.
" קוף" זרקתי כאשר התנתקתי מחיבוקו.
הי בנות דבר ראשון רציתי להגיד תודה רבה על התגובות המדהימות שלכן, אני יודעת שהפרקים קצרים אך אני מנסה כמה שיותר לעשות אותם ארוכים, אני בתקופה די עמוסה עכשיו לפני הלימודים אבל אני משתדלת כמה שיותר אני אתחיל לעבוד היום על המרתון זה יהיה ארבע פרקים ברצף אז פליז תתאפקו קצת מבטיחה זה יהיה שווה.אוהבת❤️❤️
YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Romanceיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...
