הי בנות אז דבר ראשון אנחנו לאט לאט מתקרבים לסוףףף ווואוו!
אז מקווה שתאהבו את הפרק ותמשיכו לקרוא כן??
יאללה חפרתי אוהבתת ❤️❤️❤️
ישבתי בחדר שלי בבית החולים עם הריח שלא יוצא לי מאף, כל המחשבות עברו בראשי כמו סרט ולאט לאט גם השאלות באו.
האם באמת עמדתי למות? הוא באמת אוהב אותי? אולי עשיתי טעות שלא נתתי לו להסביר? מה יקרה עכשיו? איפה ההורים שלי שצריך אותם?
"בוקר טוב גברתי" האחות קטעה את מחשבותי.
"בוקר" מלמלתי
"הרופא יגיע בעוד כמה דקות, את רוצה לבינתיים לאכול משהו? " האחות הנחמדה בשם עפרה שכבר בגיל ה40 לחייה אך נראת פחות עם השיער הברונטי החלק היפה שלה, ועיניה בצבע שקד וחיוכה הרחב.
" לא זה בסדר תודה " עניתי.
" או שלום לך יאן איך את מרגישה? " לפתע הרופא נכנס.
" הכל בסדר רק מתי אני יכולה להשתחרר?" אמרתי בנימוס.
"אנחנו נערוך עוד כמה בדיקות אחרונות ואני מאמין שבעוד שעתיים כבר תוכלי להשתחרר, עפרה תוכלי להכין לה טופס שחרור? " הרופא שאל אותה והחליפו כמה מילים ויצאו מהחדר
" כן בטח" אמרה
לפתע היה לי צלצול בטלפון.
'הלו סיס מה קורה? ' גל צעקה בטלפון.
' על הבוקר אנרגיות שה' יעזור לך ' צחקתי לטלפון.
' כן כן טוב אני ואח שלך באים עוד מעט, '
' תמסרי לה שאני מביא לה אוכל ' דור התפרץ לטלפון.
' תמסרי לחכם ששמעתי ' אמרתי בצחוק.
' שמעתי את זה ' הוא אמר ואני וגל צחקנו.
' גל, אממ מה עם-'
'אנחנו לא יודעים, דור הלך אליו בבוקר אבל הוא אומר שהוא לא מוכן לדבר עם אף אחד, שהוא כל הזמן רק בחדר שלו' גל קטעה אותי ואמרה.
'גל טעיתי? ' שאלתי
' את צריכה לתת לו להסביר רק אחרי זה את תדעי הכל' היא אמרה.
'טוב סיס אני אדבר איתך כבר ' אמרה
' טוב ביי' וניתקתי.
השתעממתי קצת אז ביינתים התעסקתי בטלפון.
"בוקר טוב לדוב שלנו" לפתע דור נכנס בדלת וצעק.
"שקט אנשים ישנים" גל אמרה לו
"הי סיס " אמרה והביאה לי חיבוק.
" היי " גילגלתי.
" טוה הלכתי להביא לך סכום ודברים כאלה לאוכל" גל אמרה ויצאה בלי לתת לי לענות.
"אז מה סיס? " דור שאל והתיישב לידי במיטה.
"בסדר"
"תקשיבי, הייתי אצלו בבוקר, הוא לא מוכן לדבר עם אף אחד, אא ורון ודניאל מוסרים לך את אהבתם ושהם יבואו שתיהי בבית" הוא אמר ולא הבנתי מה הקשר עכשיו.
"אני יודעת גל סיפרה לי" הוספתי.
"את באמת מוכנה לוותר על זה? אפילו לא שמעת את הצד שלו " דור יצא להגנתו
״איך תמיד אני זו שאמורה לסלוח? הוא בגד בי דור , איך סולחים על דבר כזה?״
״את צודקת אבל לפחות תנסי להקשיב ״
"יש בזה משהו, תקפיץ אותי אליו שאני אשתחרר?" שאלתי והוא הננן לחיוב.
"אני אוהב אותך אחות קטנה אני לא יודע מה הייתי עושה אם היה קורה לך משהו אתמול אני נשבע" אמר מחבק אותי חזק
"גם אני אוהבת אותך " חיבקתי אותו עוד יותר חזק
"או חמודים" גל זרקה.
"שלום יאן את יכולה להשתחרר, הנה רק תחתמי לי פה " הרופא קטע אותי מלענות לגל.
חתמתי על הכל, ארזתי את דברי ויצאנו מהבית חולים.
עליתי לאוטו והיה שקט
" הגענו" דור אמר וראיתי שאנחנו מול הבית של יון.
"ביי" אמרתי ויצאתי, לקחתי נשימה ונכנסתי פנימה, הדלת הייתה פתוחה וריח אלכוהול התפזר.
עליתי לחדר שלו ודפקתי על הדלת, ולהפתעתי מהחדר שלו לא היה ריח של אלכוהול.
"דור בחייאת שחרר אני לא שיכור ולא עישנתי תנו להיות לבד " הוא אמר ומבטו נעצר כאשר פתח את הדלת וראה אותי.
״היי״ אמרתי מביטה בפרצופו המופתע.
" יאן, באמת שלא נישקתי אותה מרצון, היא אמרה שהיא תעזוב אותי בשקט אם אני אעשה את זה" הוא התחיל להגיד.
לא ידעתי מה לענות, איך מגיבים אחרי דבר כזה?
"אני - אני לא יודעת מה להגיד " אמרתי מתיישבת במיטה.
" שעמדת למות אני חשבתי שזה הסוף, שאני לא יכול לעמוד בזה, שאני לא אוכל להשלים עם המוות שלך, יאן אני אוהב אותך, את האישה של חיי" הוא אמר.
אני מרגישה שאני אוהבת אותו אבל משהו חוסם את הכל ואני לא יודעת איך בכל פעם אני נופלת לכך.
YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Storie d'amoreיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...
