המאפיונר הפרטי שלי

34

החלטתי שאני עושה עם זה משהו
"נו יון תשתחרר קצת" נטשה אמרה מתקרבת אליי יותר ויותר.
"תשחררי בבקשה״
היא נאנחה והתיישבה במקום.
'היי נסיכה' שלחתי ליאן ' תתחברי,תתחברי׳ אמרתי לעצמי והופ התחברה.
סינון.
הבנתי לבד כבר למה, הרגשתי כל כך מגעיל עם עצמי שבגללי היא פגועה.
'הכל בסדר? ' ניסיתי לעמיד פנים שאנני מבין מה קורה ועם כמה שזהה היה קשה הרגשתי שזב המוצא האחרון שלי.
היא שוב פעם נכנסה וסיננה, כל כך היה לי קשה, קשה בידיעה שהיא נפגעה ממני, בשאר הנסיעה העדפתי פשוט לשכוח מזה סגרתי את הטלפון וחזרתי להישען על המושב. המחשבות פשוט לא הפסיקו כל הנסיעה למרות שניסיתי,לברוח.
"תלמידים הגענו פה מתחילים את הסיור נא לרדת מסודר בבקשה " שמעתי את המורה אומרת, לקחתי את התיק שלי ואת הכובע אדידס שלי שהיה מסודר אחורה ככה ששערי יוצא מעט.
ירדתי מהאוטובוס וראיתי אותה, את היפה מכל יורדת ומחפשת מישהו בעיניה, הבנתי שזה אני ברגע שמבטה נעצר עליי, חייכתי אך היא רק השפילה ראש חייכה חיוך קטן והתקדמה עם הכיתה.

נקודת מבט יאן
הרגשתי שקצת נסחפתי עם ההתנהגות שלי אז החלטתי קצת להתרכך ״נו רדי כבר"  גל אמרה לי שירדנו מהאוטובוס.
"בסדר בסדר " עניתי חסרת סבלנות.
ירדתי ואז ראיתי אותו יורד מהאוטובוס הוא ירד ונעצר כשראה אותי הוא חייך לי
,חייכתי חיוך קטן, השפלתי מבט והחלטתי לא להשאיר את המצב כך , התקדמתי לכיוון שלו וחיבקתי אותו חזק , החוסר החלטיות שלי משגע לפעמים אך כשאני רואה אותו המחשבות והלב מנוגדים כל כך.
"יאן" שמעתי מישהו צועק, התנתקתי וראיתי שזו גל.
"אני פה " צעקתי.
"בואי המורה אמרה לי לחפש אותך " היא אמרה ועשתה מבט עצבני ליון.
" לכי אני אדבר איתך אחר כך כבר" יון אמר ונשק לראשי.
חייכתי והלכתי.
"איפה היית גברת? " המורה שאלה כשהגענו.
" לא מצאתי אותכם" שיקרתי .
"אוקיי חברים בואו כולם  אחרי " המדריכה התחילה להסביר.
התחלנו לטפס ולטפס וזה היה ממש קשה.
" איה" אמרתי כשהחלקתי על אבן שהייתה שם.
"את בסדר? " שאל אותי איזיק ילד שלומד איתי בכיתה
" כן תודה" אמרתי כשהוא עוזר לי לקום.
הוא חייך והמשיך לטפס.
וכך גם אני.
טיפסנו וטיפסנו כל כך הרבה שאני הרגשתי שאני עוד שנייה מתמוטטת.
לפתע הגענו למין הר שכזה אפשר להגיד, היה מין גשר כזה מבטון ישן והיו עליו מין ציורים כאלה.
"בואו כולם תתישבו פה בצל ותשתו מים " אמרה המדריכה עם השיער הבלונדיני ועיניה הכחולות שמה היה מרי.
הוצאתי את הבקבוק שלי והתחלתי לשתות, בתוך שנייה גמרתי אותו.
" מישהי פה הייתה צמאה " שמעתי את גל אומרת בציניות.
עשיתי פרצוף לא רציני והוצאתי מגבון מהתיק לנקות את הפנים.
"  הר אֲדָר היא התנחלות במעמד של מועצה מקומית בהרי יהודה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1995. ממזרח להר אדר נמצא הכפר בית סוריק, מצפון מזרח בידו ומצפון מערב הכפר קטנה. הגישה היחידה ליישוב היא מכיוון דרום מזרח " המדריכה הסבירה והראתה היכן כל דבר.
לאחר כמה זמן המשכנו להסתובב במקום והוא היה ממש יפה, לאחר כשעתים סיימנו את התדריך ועלינו לאוטובוס כדי לנסוע למעונות. אחרי עשר דקות הגענו למעונות.
ירדתי עם המזוודה והדברים שלי וחיכיתי למפתח.
" יאן אני ואת בחדר לבד " גל אמרה מתנשפת מהריצה.
" וואי איזה כיף" אמרתי ושתינו התחלנו ללכת למעונות.
"איזה חדר אנחנו? " שאלתי.
25״ אמרה, הגענו לחדר ונכנסו החדר היה נחמד היו שתי מיטות אחת מכל צד מעץ ועל הקירות היו תמונות , הנחתי את המזוודה ולקחתי פיג'מה תחתונים וחזיה ונכנסתי להתקלח,.
הוצאתי ממני את כל הסירחון במים החמים, יצאתי והתלבשתי.
לבשתי פיג'מה של מיקי מאוס ורודה ושמתי גרבים והלבשה תחתונה.
"יאללה כנסי" אמרתי לגל שישבה במיטה והייתה בטלפון.
היא נכנסה ויצאה לאחר כמה זמן עם פיג'מה בדיוק כמו שלי רק בצבע סגול
"יאא תאומות" היא צעקה והביאה לי חיבוק.
צחקנו קצת ויצאנו להסתובב במעונות.
" ממש קר פה" גל אמרה בעודה מתכרבלת בשמיכת צמר הסגולה.
נכנסו לאחת הבקתות וראינו את הבנים מעשנים ושרים.
"מה עובר עליכם?" שאלתי את הבנים מסתכלת על יון.
" מה קצת שמח אז מה? " דניאל אמר.
" חוץ מזה שכל העולם שומע אותכם הכל סבבה" גל ענתה עצבנית.
הם פשוט המשיכו לזרוק קללות אחד לשני איזה כמה דקות, תוך כדי יון פשוט לא מפסיק להסתכל עליי.
לפתע היה לי רטט ברגל 'אנחנו חייבים לדבר זה חשוב אני נשבע חמש דקות ולא תשמעי ממני'  זו הייתה הודעה מעמית,  את האמת קצת נלחצתי לא ידעתי מה לעשות.
החלטתי ללכת לראות מה הוא רוצה.
"רני כמה דקות באה אחת המורות צריכה אותי לאיזה משהו" תירצתי יוצאת לכיוון המקום שהוא אמר.
"מה אתה רוצה? " שאלתי כאשר הגעתי למקום חשוך מלא בעצים.
"תקשיבי אני האחרון שארצה להפריע לך ולו אבל את חייבת להקשיב עד הסוף!  הוא לא מי שאת חושבת שהוא, הוא עובד עם אבא שלך אבל חוץ ממנו הוא גם עובד עם דימה"  הוא אמר ללא עצירות כך שאפילו לא יכולתי לעצור אותו מלהמשיך לדבר שטויות.

"נו באמת עמית אל תשגע אותי" אמרתי עצבנית יותר מאי פעם, מה הבעיה שלו לעזאזל.
"אני נשבע לך הוא רק רוצה לפגוע בך, זו המשימה שלו!! " הוא אמר והיה נראה  רציני,
למרות הכל אני לא יודעת כבר אם הוא משקר לי או לא.
" יש לי הוכחה " אמר מוציא את הטלפון שלו מהכיס.
" פשוט תקשיבי " אמר והפעיל הקלטה.
" כן אני מטפל בזה" שמעו לפתע את קולו של יון.
"אני אפגע בה כמו שאמרת אני מבטיח רק תן לי זמן ותעזוב אותה בשקט" שוב שמעו  אותו אומר.
הלב שלי עצר פעימה לא ידעתי מה לחשוב, מה להרגיש, מה לעשות.
"תשלח לי את זה עכשיו! " אמרתי בלי לחשוב.
" את בטוחה? " הוא שאל.
" תשלח! " אמרתי שוב בטוחה יותר מתמיד.
הוא הננן ולפתע שמעתי הודעה ממנו.
" תודה עמית" אמרתי לו מביאה לו נשיקה קטנה בלחי והולכת, בכל זאת הוא עזר לי.