קמתי בבוקר לעוד יום עם תחושה מוזרה.
הרגשתי נשימות על צווארי וראיתי את יון, כנראה נרדמתי פה בלי לשים לב.
הייתה לי שוב את אותה הרגשת חרטה שהייתה לי בפעם הקודמת, אז בטיול,הרגשתי שאני צריכה לחשוב, לבשתי את בגדי, ויצאתי בשקט מהחדר מנסה לא להעיר אותו.
יצאתי מביתו כאשר רוח נעימה מכה אותי.
התיישבתי לי על ספסל וחשבתי.
לאחר כמה זמן שישבתי שם היה לי צלצול מהטלפון וראיתי שעברו כבר שעתיים מאז, מה כמה זמן אני כבר פה!
'יון' - איפה את?
למה הלכת?
וככה זה המשיך,
'בוא לפארק, צריך לדבר ' כתבתי ויצאתי מהודעות.
"הי" הוא אמר לפתע כשהגיע.
"הי" עניתי.
"למה הלכת? " זרק לעברי.
" תקשיב, אני פשוט לא מסוגלת, אני לא יכולה לחזור אליך אחרי כל מה שקרה, פשוט לא יכולה " אמרתי בשקט מסתכלת ישר לתוך עיניו הכחולות, והטרנינג אדידס השחור שלו.
" אל תוותרי עלינו, כי אני נשבע לך שאני לא אוותר, אני לא אתן לך ללכת ממני את מבינה? " אמר מתקרב לעברי עוד קצת ועוד קצת.
" פש-" נקטעתי כאשר שפתיו נפלו על שלי.
הוא התנתק ולחש לי באוזן "אני ואת זה לנצח" והלך, משאיר אותי המומה מהכל.
לקח לי כמה דקות להתאושש ממה שקרה פה.
לקחתי את עצמי בידיים והתקדמתי לבית.
" דור? " שאלתי כאשר נכנסתי בדלת.
" נו איך היה? " שאל יורד במדרגות.
" לא חזרנו " הודעתי עוקפת אותו ועולה לחדר.
" לאן את הולכת? " צעק מלמטה
" לישון" עניתי והתכסתי בשמיכה החמימה שלי.
"יאן, יאן קומי " שמעתי רעשים, מה מתי הספקתי להרדם?
" מה? " עניתי ישנונית מבינה שזה דור.
" תשע את ישנה מאחד" מה איך הצלחתי.
" טוב, ודור מחר אני לא הולכת לבית ספר" הודעתי והוא הנהן משאיר לי נשיקה בראש ויוצא מהחדר.
קמתי לקחתי מהארון ג'ינס צמוד וחולצת בטן שחורה, הלבשה תחתונה ונכנסתי למקלחת.
עוד מעט כולם אמורים לבוא לפי מה שדור אמר אז כדאי שאמהר.
התקלחתי במים החמים ויצאתי, לבשתי את בבגדים ונכנסתי לחדרי, יבשתי את שערי והשארתי אותו כמו שהוא, פרוע ולא מסודר.
התזתי מעט בושם שאני אוהבת וירדתי למטה.
"אא זכרת? " דור שאל כאשר ישב בסלון שכבר שתי בנות שלבושות בפיסת בד צמודות אליו ושתי חברים שאני לא מכירה הספה השניה גם הם עם הבנות הצנועות האלו.
" כ-"
"שלום, תכירו זו סטפני" קול מוכר נשמע נכנס בדלת, ולא אחר מאשר, יון.
היא הייתה פשוט יפיפה, שערה בלונדיני ארוך וחלק, ועיני השקד שלה נצצו, גופה היה מחוטב אך לא הרבה.
" הופה " הבנים צעקו והוא בכלל לא הבחין בי, כי כאשר ראה שאני עומדת שם פרצופו נתקע והפך למתנצל.
"הי אני יאן" אמרתי לה בחיוך.
" סטפני" אמרה וכולם היו נראים בשוק מהמחזה הזה.
האמת שגם אני.
" יאן אני יכול אותך שניה? " יון שאל.
" כן " אמר.
" למה את עושה את זה? " שאל
" את מה? " עניתי
" למה את נחמדה אליה,בדרך כלל את לא מתחברת לסוג הבנות האלו" אמר מרים גבה
"דווקא היא נראת ממש חמודה" עניתי.
"בהצלחה" אמרתי מניחה לו נשיקה בלחי והולכת משם, יאן שיחקת אותה! כל הכבוד.
חייכתי לעצמי חיוך מרוצה ונכנסתי לבית משאירה אותו עומד שם.
"את משגעת אותי " צעק שניה לפני שנכנסתי.הי בנות סליחה דבר ראשון שהפרק קצר ממש סליחה פשוט אין לי זמן בכלל, אז ככה יש לי חבר חדש, כןכן והרבה דברים קרו לי אז לא יצא לי כל כך אני מבטיחה לעלות עוד פרק בימים הקרובים, ארוך ויפה.
אוהבת מלא אופיר❤️❤️

YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Romantizmיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...